פרשת עקב- מהו הסיכון הטמון בשכחת הבורא?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשת עקב היא אחת מפרשיות התורה המדריכות את עם ישראל את הדרך  הטובה שילכו בה ושתזכה אותם בברכות ובכל טוב . ומנגד האסון הטמון בשכחת הבורא:

"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם? לא תירא מהם זכור תזכור את אשר עשה ה' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים: המסות הגדולות אשר- ראו עינך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה אשר הוציאך ה' אלוקיך כן יעשה ה' אלוקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם.." [דברים ז, י"ז]

בהמשך ישנו דגש על חשיבות שמירת המצוות: "כל המצווה אשר אנוכי מצווך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע לאבותיכם: וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא...כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל  מוצא פי ה' יחיה האדם." [שם ה', ח, א-ד]

השאלות הן :

א] מה טמון בזכירת ה'  לאורך כל הדרך בחיי האדם?

ב] מהו האמצעי המעניק לנו את היכולת לרשת את ארץ ישראל ולחיות בה?

ג] מה הקשר בין תוכן ההפטרה לפרשת עקב?

תשובות.

הכוח הטמון בזכירת אלוקים ופעולותיו.

על פי פשוטו של מקרא, ניתן להבין, כי עם ישראל אינו  צריך לחשוש מהאויבים הרבים סביבו- המאיימים על חייו לאורך כל הדרך -מהטעם שהקב"ה משגיח על עמו.

השל"ה הקדוש-[רבי ישעיה הלוי הורביץ ]  מסביר: כי על עם ישראל  מוטל  לא לסמוך  על כוחו בלבד, אלא להאמין  בה'  ולבטוח רק בו וזה המפתח להצלחת העם  להתגבר במלחמות נגד האויבים תמיד, על כן, אין לחשוש ממספר הגדול של האויבים, שהרי ה'  יעמוד לימינם של בניו וישגיח עליהם.

רבי שלום מרדכי שבדרון  [המהרש"ם] מסביר: כאשר עם ישראל יאמר בלבבו: שאומנם בדרך הטבע לא ניתן לנצח את הגויים- אלא בעזרת הקב"ה, אז לא תהיה סיבה לפחד מהם, כי ה' ילחם בהם כשם שנלחם במצרים ובני ישראל יצאו באותות ומופתים מעבדות לחירות. הבעיה קיימת רק כאשר עם ישראל חושב כי יוכל לנצח את אויביו בכוחו ובעוצם ידו, אז  יש סיבה  להתיירא מהגויים ההישענות על  כוח בשר ודם זוהי: "משענת קנה רצוץ" שאין יכולים לעמוד בה בשעת מבחן.

ולעניות דעתי, שכחת כל הניסים שהקב"ה עשה לעם ישראל, הן במצרים והן במדבר על ידי שלא עזבם אפילו לרגע אחד, אלא דאג להם לבגד ,מזון ומים ללא הרף, הבגדים היו גדלים איתם, ענני כבוד ה' היו מעל ראשיהם -המשמעות שכבוד ה' היה בתוכם כך נדחו כל המזיקים, כי אין להם מקום במחיצת השכינה  ובני ישראל לא ניזוקו  בבגדיהם וברגליהם[דברי רש"י]- בשכחה זו יש כפיות טובה כלפי הבורא, ואילו זכירת כל הניסים שהקב"ה עשה עמנו לאורך כל הדרך- יש בה הכרת הטוב.

את נושא הכרת הטוב למדנו כבר אצל משה, כאשר במכת הדם לא הלך להכות  את היאור- מפני  שידע כי היאור הגן עליו בהיותו מוסתר שם בין קני הסוף- בעודו בתיבה ולכן אהרון  הלך להכות את היאור, מכאן שאם יש הכרת הטוב כלפי הדומם-במקרה זה היאור, בוודאי שעם נבון חייב להכיר בכל הטוב של ה' בעבר, הווה ועתיד.

המפתח לירושת הארץ.

עניין שמירת המצוות יש  בו כוח רוחני עמוק.

רש"י  מביא שני פירושים:

א]  לפי הפשט, הכוונה לשמירת כל מצווה שנצטווינו עליה, כפי שנאמר:" והתורה והמצווה אשר כתבתי להורותם". [שמות כ"ד, י"ב]

ב] מאחר ולרש"י קשה המילה: "היום" בציווי שמירת המצוות, שהרי ה' לא ציווה את עם ישראל  לקיים את כל המצוות ביום אחד, לכן רש"י מביא מדרש אגדה:

המצווה - מצווה אחת בשלמותה- לקיים את כל  המצווה- כלומר התחלת את המצווה עליך גם לסיים אותה. שאינה נקראת מצווה עד לסיומה. ההוכחה: שנאמר: "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם"- והלא משה לבדו התעסק בהעלאת עצמות יוסף, אך היות ולא הספיק  לגמור מצווה זו ,אלא ישראל גמרו מצווה זו- לכן מצוות העלאת עצמות יוסף  נקראת על שמם של ישראל.

ספורנו אומר: על ידי קיום המצוות זוכים באורך ימים,"רביתם"- ריבוי  הבנים, "ובאתם וירשתם"- שתשיגו עושר  וכבוד בירושת הארץ..

רבינו בחיי מפרש: "כל המצווה אשר אנוכי מצווך היום" התורה כתבה את עניין קיום המצוות ליד איסור עבודה זרה- מכאן שכל המשקץ ומנתץ עבודה זרה - כאילו קיים את כל מצוות התורה.

ורז"ל אומרים: כי כל הכופר בעבודה זרה- כאילו מודה בכל התורה כולה ואילו כל המודה בעבודה זרה- נחשב לכופר בכל התורה כולה.

ה"כלי יקר" אומר : כי  בנוגע למה שנאמר לגבי עם ישראל:" למען נסותך לדעת את אשר בלבבך.."

לנסותך- מלשון הרמת נס כמו שנאמר: "נסה עלינו אור פניך"[תהלים ד, ז] כאילו הלב של העם הונח על נס גבוה- על עמוד גבוה, ומסביב  עיניים רבות צופות בו וכך כל דבר יוודע לגויים מה מתרחש בליבו של עם ישראל- האם  ישמור את מצוות התורה, או לא. שהרי אם יעמוד בקיום המצוות -אזי יצליח ויתגבר על כל העמים , במצב זה  יתלוננו וישאלו גויי הארץ : מדוע גם הם לא זכו להצלחה שהרי גם הם יוצאי ירך אברהם ,תגובת  ה' תהיה:כי  עם ישראל הוא היחיד אשר עמד בניסיונות והלך אחרי ה' בארץ לא זרועה.

ואם חס ושלום עם ישראל יחטאו ולא יקיימו את המצוות, אז ישאלו הגויים, כאשר יראו שעם ישראל נענשים  במיני מחלות: מדוע ה'  הביא על עם ישראל צרות? ה' יענה להם: כי העונש בא עליהם היות ולא היו שלמים עם ה', וזו הכוונה לנסות את עם ישראל, בדומה לניסיונות  שה' הביא על אברהם אבינו.

מטרת הניסיון להוכיח לכל העמים את אשר בלבבו של העם, האם ילך בדרך הישר, או לא.

על כן על ידי קיום המצוות – עם ישראל יזכה בארץ ישראל.

הקשר בין ההפטרה בישעיהו לפרשת עקב.

נאמנות ה' לעם ישראל- העם הנבחר- לעולם  אינה נשכחת, והנביא ישעיהו אומר, כי בעוד שעם ישראל נדמה לו כי ה' שכח אותו, הרי חשש זה לא יתכן, והוא שואל: האם יתכן שאישה יכולה לשכוח את בנה שהיה ברחמה? בדומה לכך גם ה' אינו שוכח את עם ישראל.

בפרשת עקב ישנה אזהרה לעם ישראל לא לשכוח את מעשי ה' ונסיו  במצרים ובמדבר. ואילו כאן בהפטרה מוכח ה' כי גם הוא אינו שוכח את עמו  ומבטיח לעמו גאולה.

גם ברגעים קשים של ייאוש, יש לדעת כי הקב"ה צופה על עם ישראל ועל ארץ ישראל והיא כאילו מונחת על כף ידו ובבוא העת תגיע הגאולה ,ועם ישראל יזכה לישועה גדולה וכל  מקומות השממה יהפכו  לשטחים  פורחים מלאי שמחה וששון.

גם בהפטרה זו בדומה לקודמתה, [בפרשת ואתחנן]דמות האישה מופיעה להמחיש את הגאולה בדברי הנביא:"התשכח אישה עולה מרחם-בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכח"- כשם שהאישה אינה שוכחת את בנה כך אלוקים אינו שוכח את בניו לנצח.

יהי רצון שנזכה בע"ה לגאולה בקרוב בימינו. אמן ואמן.