ישנן שתי עבודות מרכזיות ביומו של היהודי ובהם תלויה מציאותו ומדרגתו הרוחנית:

עבודת לימוד התורה ועבודת התפילה.

על מנת ששתי עבודות אלו תהיינה אופטימאליות, כל אחד לפי מדרגתו כוחותיו ויכולותיו, על האדם להכין את עצמו בצורה אחרת לכל אחת מהן:

בעבודת הלימוד- על האדם להתמסר לדבר שהוא חפץ להבין, ולהבינו.

בעבודת התפילה- ההתמסרות היא אל הנעלה מההבנה.

התמסרות זו מתבטאת בהרגש שונה: בלימוד תורה מרגיש היהודי כתלמיד בפני רבו, בתפילה- כבן אצל אביו.