'...וכתיב באברהם "וישמור משמרתי". ומהיכן למד אברהם את התורה? רבי שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשתי כדים של מים והיו נובעות תורה, ומנין? שכן הוא שנאמר "אף לילות יסרוני" וגו'. רבי לוי אמר: מעצמו למד תורה, שנאמר "מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב"' (בראשית רבה פרשה צה אות ג). מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שאין כאן מחלוקת (שבמדרשים אין עניין של מחלוקת) אלא שתי כליותיו הכוונה שנבע מעצמו. ואמנם זהו אמת ודאי, אלא שאם כן מדוע הביאו שני פירושים? כניראה שיש הבדל בניהם, שבאו להוסיף או לדקדק בעניין כל שהוא. ניראה שבפשטות אמר רבי לוי, שאברהם למד מעצמו. ואילו רבי שמעון בא לגלות לנו מניין היה לאברהם את הכח הזה, זהו שהמשיל זאת בעניין הכליות, שהם ביטוי למוסריות האדם (מוסר כליות) שאברהם בהיותו איש המוסר והמידות הטובות הוא התחבר למעלת קדושה כזו שהתורה תחול בו, שדרך ארץ קדמה לתורה, שהיא הבסיס של התורה, שעל ידה מתחברים לתורה (מי שבעל מעלה כאברהם). זהו 'רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה, אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ, אין תורה' (אבות ג,כ) שזה דבר אחד ולכן אברהם בהיותו דבוק במידות הטובות הוא ינק מהם את הכח לדעת מה אומרת התורה. שהתורה זהו רצון ה', שה' ותורתו חד הם, ודבקות בה' זה דבקות במידותיו שכך מתדמים לו, ומימלא ע"י המידותיו מגיעים לתורה. ניראה שזה קשור ב-"ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו" (דברים יא,כב) 'ללכת בכל דרכיו - אלו דרכי הקב"ה שנאמר "ה' ה' א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עון ופשע וחטאה ונקה”. ואומר "כל אשר יקרא בשם ה' ימלט", וכי היאך אפשר לו לאדם להיקרא בשמו של הקב"ה? אלא מה המקום נקרא רחום וחנון - אף אתה הוי רחום וחנון ועשה מתנת חנם לכל' וכו' (ספרי שם) שללכת בדרכי ה' זה ע"י התדמות לו שאז ניקרא בשם ה', שדבוק בו ממש. מימלא בדבקות בה' גם מתקשר לתורתו שהיא רצונו, שתחילת הפס' הוא "כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשתה" שזה קשור בזה. מימלא רבי שמעון שהוא בעל הסוד בא לגלות לנו מהו מקור כחו של אברהם שזכה לדעת מעצמו את כל התורה, שזה ע"י דבקות במידות ה' כך עצמו התקדש להיות כעין דבוק בה' ולכן יודע מצוותיו. ואולי אפשר עוד, ששניהם משלימים זה את זה. רבי לוי לומד מהפס' “ומעליו איש טוב" (משלי יד,יד) שטוב זה הצד החיובי, ואילו ר"ש לומד מ"אף לילות יסרוני כליותי" (תהילים טז,ז) שיסורים זה צד רע. כך ניראה שבצד הל"ת (יסורים כרמז לאיסורים) שהוא צד ביעור הרע, זה היה מפריע לאברהם לישון, שכאב לו על העולם שמתנהג ברוע, וחשב כיצד לימנוע את הרע בעולם, מה יש לימנע מעשיה שגורמת רעה לעולם, וזהו כליות כמו מוסר כליות שלוקח מוסר לימנע מעשית רעה. ואילו בצד החיובי שהיה חושב מה ראוי לעשות בעולם, איזה מצות עשה ראוי לעשות לשיפור העולם, בזה לא היה מייסרו אלא היה יושב וחושב ומתבונן איזה מעשים טובים יש לעשות לשיפור העולם. מימלא אין זה מחלוקת אלא זה השלמה של שני סוגי מצות התורה. והנה אולי אפשר שדיברו על מצוות מסוגים שונים, שרבי לוי מדבר על מצוות הגיוניות, ור"ש על מצוות שאין בהם הגיון. 'והמשפטים הן המצוות שטעמן גלוי, וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה, כגון: איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם. והחוקים הן המצוות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים: חוקים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן. ויצרו של אדם נוקפו בהן, ואומות העולם משיבין עליהן, כגון: איסור בשר חזיר, ובשר בחלב, ועגלה ערופה, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח' (רמב"ם סוף הל' מעילה) ולכן אצל אברהם ב"משפטים" למד מעצמו "מעליו איש טוב", אבל "חוקים" לא יכול להבין מעצמו ולכן התייסר מה טעמם "אף לילות יסרוני כליותי". ויותר בולט בגירסה בב"ר סא,א: '"ובתורתו יהגה" אמר ר' שמעון: אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים' וכו' שהקב"ה זימן לו, זה בא מה' ולא מעצמו, שזהו החוקים שאדם מעצמו לא היה מגיע לזה, וה' גילה זאת לאברהם. זהו בפס' "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי" ה' יעץ ומזה יסרוני כליותי, שזה בשל היותם חוקים. ואולי למדו זאת מזה שנאמר "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" וגו' (בראשית יח,יט) שמדוע לא נאמר "ושמרו דרכי" הרי ה' אומר זאת?- לכן למד ר"ש שמרמז על החוקים שהם דרך ה' ולא דרך אדם שאינו מבינם. ואילו ר"ל התמקד ב"צדקה ומשפט" שזה ענייני המשפטים המובנים, כצדקה ומשפט (ועצם "משפט" מרמז ל"המשפטים"), מימלא לא חלקו אלא הסבירו חלק אחר בפס' שמשמעותו בעניין אחר.

לע"נ  אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.