פרשת בלק- "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"-כיצד?

מאמר מאת: אהובה קליין.

פרשה זו קרויה על שם בלק מלך מואב והדבר מעורר פליאה רבה, כיצד מלך רשע זה- ששנאתו הייתה  רבה לעם ישראל, עד כי כה התאמץ בכל כוחו לקלל את כל האומה, זכה שפרשה שלמה תיקרא על שמו ?"

חז"ל עונים על קושייה זו - ומבססים את דבריהם על מאמר המופיע במסכת סוטה [מ"ז, ע"א]

"בשכר ארבעים ושניים קורבנות, שהקריב בלק מלך מואב- זכה ויצאה ממנו רות, שיצאו ממנה דוד ושלמה"

מכאן שבזכות צאצאיו- דוד המלך ובנו שלמה - זכה בלק שתיקרא פרשה  על שמו.

שנאתו של בלק נובעת מקנאה ופחד מפני כוחם של ישראל, הוא רואה את ניצחונותיהם  כנגד סיחון מלך האמורי, והניצחון כנגד עוג מלך הבשן, דבר הגורם לו לרצות ולהפעיל כוח רוחני כנגד ישראל באמצעות       בלעם נביא הגויים שיקלל את עם ישראל.      דברי בלעם: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן—עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב: מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל.." [במדבר כ"ג, ט-י]                             

למרבה הפלא קללותיו של בלעם הופכות לברכות ולנבואות לגבי ישראל ואין הדבר עולה בידו לבצע את זממו.

השאלות הן:

א] כיצד הביט בלעם  בעם ישראל?

א] מה המשמעות: "עם לבדד ישכון"?

ב] "מנה עפר יעקב"- למה התכוון בלעם?

התשובות:

בלעם מביט בעם ישראל.

על פי האבן עזרא: בלעם עומד במקום גבוה- על ראש צורים וכך משקיף על עם ישראל.

רש"י סובר: כי בלעם מסתכל על שורשיהם של עם ישראל והוא רואה אותם -היינו האבות והאימהות- שמשם נובעת  חיותם הנצחית.

הוא גם רואה את כל ההתפתחות  שלהם במשך ההיסטוריה והוא מגיע לנקודה היסודית: "עם לבדד ישכון.."

הכלי יקר מסביר: כי בלעם מתחיל להתייחס אל עם ישראל החל מאברהם אבינו ולא מתרח, שהרי אברהם נקרא: "צור"-  והוכחה - שנאמר: "הביטו אל צור חצבתם.."[ישעיהו נ"א, ,א-ב]

הכוונה: הביטו אל אברהם אביכם וצור תמים זה- עשה מהפכה- הוא שרף את העבודה הזרה מן הארץ.

והגבעות- הן משל לאימהות של עם ישראל.

עם לבדד ישכון.

הרידב"ז [רבי יעקב דויד בן זאב וילבסקי]  מסביר: בני ישראל משולים לאש כפי שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה"[עובדיה י"ח]  ואומות  העולם נמשלו למים כפי שכתוב: "הווי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון"[ישעיהו י"ז, י"ב]

והרעיון הוא: כי כל עוד קיימת מחיצה בין המים לאש- כמו מים המתבשלים בסיר על האש- הרי האש גוברת על המים.  ואחרי בישול ארוך- המים מתאדים עד הטיפה האחרונה. אך לעומת זאת - כאשר אין שום דבר המבדיל בין המים לאש, בסופו של דבר המים  מתגברים על האש ומכבים אותה.

הנציב מוולוזין  מתרץ  את הנושא באופן דומה: כאשר עם ישראל אינו מתערב עם הגויים בעודו יושב בתוכם הוא זוכה לשכון במנוחה בקרב  הגויים עד בוא הגאולה. אבל ,כאשר הוא כן מתערב בקרב הגויים ,נאמר עליו "לא יתחשב" כלומר הוא מגיע למצב שהוא אינו חשוב והדבר גורם לזלזול מצד הגויים כלפיו.

רש"י אומר: כי בלעם מסתכל בראשיהם ובתחילת שורשיהם של עם ישראל והם נראים חזקים ומיוסדים כצורים וגבעות על ידי האבות והאימהות-  האבות זכו לשכון בדד -שאינם מתערבבים עם שאר האומות,

פירוש נוסף: כשעם ישראל שמח אין אומה אחרת שמחה עימם, שנאמר: "ה' בדד ינחנו "[דברים ל"ב, י"ב]

אונקלוס מסביר: כי עם ישראל לבדם עתידים לרשת את הארץ.

דעת מקרא מסביר: כי עם ישראל אינו מונה את עצמו כאחד הגויים ואינו לומד ממידותיהם ומעשיהם ,הוא מתנשא  לגובה מוסרי מעל כולם.

אבן עזרא אומר: כשם שעם ישראל בודד בזמן  שבלעם משקיף עליו, כך יישאר בודד לעד. לעומת זאת שאר העמים מתמזגים ומתבוללים זה בזה במהלך הדורות ומשנים את תורותיהם והחוקים שלהם ואילו ישראל יישאר לבדו עם תורתו לנצח ושום מדינה ,או עם  מסוגלים להתגבר עליו.

אברבנאל טוען: בעוד שכל הדתות האחרות אספו תחת חסותם עמים רבים, שנהגו לשמור על לאומיות נפרדת, עם ישראל- דתה ולאומיותה  אחת  היא  ואיננה יכולה להפריד בין שני הדברים.

העמק דבר אומר: כי המצב של : "עם לבדד ישכון " מכוון לתקופת הגלות של ישראל. בעוד שכל עם אחר  אם היה  נקלע למצב כזה- היה נעלם מבמת ההיסטוריה.

ואילו עם ישראל, למרות כל הייסורים שעבר- חי  וקיים לעד.

ה"כלי יקר" מסביר: כי המשמעות של: "עם לבדד ישכון"- מיום שנאמר לאברהם אבינו: "לך- לך מארצך.." חלה  עליו התבודדות מכל אומה ואינו מצטרף לא לבית אביו ולא לשום אומה, כי אלוקים לקח אותו לחלקו.

"מי מנה עפר יעקב"

הרמב"ן מפרש : בלעם  אומר: אני רואה את עם ישראל מראש ההרים, הם שוכנים לבדם ולא מתאפשר לספור אותם- כי הם כה רבים כמו עפר הארץ שלא ניתן למנות.

 וגם אין אפשרות לספור את רובע ישראל הכולל מחנות ודגלים, וכאן התנבא עליהם  שיתרבו כחול על פני הים לבדם ולא יהיה ניתן למדוד או לספור אותם.

אור  החיים מסביר: כי בלעם הרשע חיפש באיזו דרך ניתן להרע לעם ישראל ,הוא  ניסה להיכנס בהם דרכם ובדרך אבותיהם, ללא הצלחה,   לכן חיפש  לפגוע בהם דרך ענף שהוא מספרם, כדברי חז"ל: "אין הברכה שורה לא בדבר מנוי.." לכן רצה הרשע להכניס עין הרע על ידי שיספור אותם ,אך לא עלה בידו ואז הגיע למסקנה: שלא ניתן למנות את ישראל שנמשלו לעפר הארץ- כלומר-הם  כה מרובים כעפר הארץ והברכה הזו שהובטחה לאברהם אבינו בפועל נתקיימה ביעקב, ולכן אמר: "מי מנה עפר יעקב"

ה"כלי יקר" אומר: כי הקב"ה לא נתן מספר לשום אומה, אלא רק לישראל וזה מוכיח את גודל מעלתם. ועל זה אמר בלעם: "מי מנה עפר מיעקב" וזה מופת שאין  לו צירוף עם כל אומה ולשון.

דעת מקרא מתרץ : כי המשפט: "מי מנה עפר יעקב"?- זוהי שאלה רטורית. ומשמעותה: שלא ניתן לספור את זרע יעקב-כלומר את בני ישראל שהרי נתקיימה בהם הברכה: "ושמתי  את זרעך כעפר הארץ, אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה"[בראשית י"ג, ט"ז]

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק, כי ישראל- היא אומה בודדה ומיוחדת עוד מימי אברהם אבינו, לא ניתן לפגוע בה ולהחריבה, על אף  ניסיונות נשנים וחוזרים בכל דור מצד האויבים.

וזה מתוקף כוחה הנובע  משורשיה- האבות והאימהות . לאורך ההיסטוריה השכילה לשמור נאמנות לשורשים , לא שינתה את: לשונה, לבושה ושמה.

גם עתידה טמון בקיום התורה ומצוותיה,  כמו שנאמר:

"עץ חיים היא למחזיקים בה.."