בהעלותך

יא,כב: הצאן ובקר ישחט להם ..., אם את כל דגי הים יאסף להם? תובנה: לצורכי אכילה, דג נחשב כְּבָשר, ושניהם אינם נאסרים באכילה עם חלב. העם התאווה לבשר (תנה לנו בשר ונאכלה; יא,יג; וכן: מי יאכילנו בשר; יא,יח), ומשה חוזר על הבטחת ה': ואתה אמרת בשר אתן להם (יא,כב), ושואל: הצאן ובקר ישחט להם ... אם את כל דגי הים יאסף להם (יט,כב), כלומר אין הבדל בין דג לבשר לצורך מילוי תאוות הבשר של העם. מכאן ניתן להבין שכְשם שלא יכול להיות איסור אכילת דג עם חלב (כי לדג אין 'חלב אמו'), כך גם אין איסור אכילת בשר עם חלב.

יא,כג: הֲיד ה' תקצר? תובנה: אין דבר שה' אינו יכול לעשות. אין מצב "קצר" מיכולתו של ה'.

יא,כט: ומי יתן כל עם ה' נביאים: תובנה: לדעת משה, המצב הרצוי לה' הוא שכל העם יתנבא ויינתן עליו רוח ה'. משה מבין שלְשֵם כך נבנה המשכן ("ושכנתי בתוכם"; שמות כה,ח ומקומות נוספים), ושזה רצון ה': וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ (שמות יט,ו).