ברכת התורה שמברכים בכל יום

הבית יוסף (סי' מז) הביא שאלה מתשובת הרשב"א (ח"ז תקמ), כשאנו מברכים על התורה בכל בוקר למה אין אנו מברכין לאחריה. תשובה, קריאת התורה מצוה ואין אנו מברכין על המצוות לאחריהן, ואל תשיבני מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכין לאחריה, דהתם תקנת משה ועזרא היא ועל התקנות מברכין לפניהם ואחריהן וכדמברכין בהלל ומגילה עכ"ל, והוסיף הבית יוסף, ולי נראה דאפילו אם היו מברכים לאחר המצוה לא קשיא, דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה לא שייך לברך לאחריה. ע"כ.

וצריך להבין לפי הב"י דמצוות הגיית התורה הוא כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בתורה, לפי זה היינו שתחילת המצוה של התורה הוא מהבר-מצוה, ואח"כ מצוה זו נמשכת כחובה מבלי שיהיה סוף וסיום. וא"כ למה מברך כל יום מחדש, למה לא יספיק ברכתו בהגיעו למצוות על כל חייו עד סופם, ומדוע תחילת היום עושה התחלה חדשה. ואולי נאמר שבאמת התחלת היום אינו נחשב למצוה חדשה, ומה שמברך בבוקר הוא משום שהשינה הוי הפסק, שאינו בר למידה בשעות השינה, ולכן הברכה נעשית בבוקר שלאחר השינה. ולפי"ז אם ימנע אדם משינה ג' ימים יפטר גם מברכת התורה אותן ימים.

ויש להביא ראיה לזה, שברכת התורה תלוי במה שמפסיק בשינה ולא מה שנעשה ליום אחר, דאם הוא תלוי בימים היה צריך לברך בתחילת הלילה בצאת הכוכבים. דמאי שנא מכל המצוות שהלילה קודם ליום והיום הולך אחר הלילה, ואילו בברכת התורה של בוקר פוטר את הלילה השייך ליום שלאחריו. ומשמע שמה שמברך כל יום הוא משום שהשינה הוה הפסק. אמנם המעדני יו"ט על הרא"ש (סי' יג) מבאר דמה שברכת התורה תלויה ביום דוקא, הוא משום שחיוב תלמוד תורה הוא בעיקר ביום, כדאמרינן בירושלמי א"ר יוחנן אנן אגירי דיממא אנן, יזפינן ביממא ופרעינן בלילה, והיינו שהלימוד בלילה הוא תשלומין ללימוד של היום. ועי' במשנה ברורה (סי' מז ס"ק כח) שהביא מחלוקת הפוסקים אם היה ניעור כל הלילה, דיש אומרים שא"צ לברך בבוקר, ויש אומרים דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום. ועי' בשער הציון דהדעות שא"צ לברך הוא דעת החיי אדם והגר"א, והדעות שצריך לברך הוא המג"א ואליה רבה. ועיי"ש במשנה ברורה דמדמי לה לברכות השחר שצריך לאומרם כל יום בבוקר.