על הקשר בין תורה ומילה
כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה וכו'
כאשר קלקל האדם הראשון את דרכו באכילתו מעץ הדעת,
התחילו אלפים שנות תוהו[1]. טוב ורע שמשו בערבוביה. הוא גורש והורחק מעץ החיים, והעולם
כולו היה צריך תיקון. ואף גופו כוסה ב"כותנות עור" ומשך בעורלתו[2].
המילה והתורה – תמימות
אך "לא תוהו בראה" – הגיעו אלפיים שנות
תורה, ורבש"ע מצווה את אברהם אבינו את דרך התיקון. זוהי הדרך שתביא את האדם ואת
כל העולם לתיקון, לשלמות. "התהלך לפני
והיה תמים[3]". יש דרך לנתק את הרע, להסיר את כיסוי העור ולגלות את אור
"עץ חיים היא למחזיקים בה". אברהם ההולך תמים לא שואל "למה", סומך
על ד' באהבה[4] ונעשה שלם בכל רמ"ח אבריו[5]. ובמשנה מצאנו: "רבי אומר גדולה
מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר (בראשית יז) התהלך לפני
והיה תמים"[6].
גם התורה היא "תמימה משיבת נפש".
"יעקב איש תם יושב אוהלים". על ישראל שהלכו עם ה' בתמימות וקבלו אותה באמירת
נעשה ונשמע, נאמר "תומם ישרים תנחם"[7].
המילה והתורה – מקיימות את העולם
ממשיכה המשנה : "דבר אחר גדולה מילה שאלמלא
היא לא ברא הקב"ה את עולמו שנאמר (ירמיהו לג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה
חקות שמים וארץ לא שמתי". הברית מביאה את העולם לייעודו, ולכן מציאותה הכרחית
לבריאת העולם. ובגמרא (שם לב.) מובאת דרשה אחרת על פסוק זה אמר רבי אליעזר: גדולה תורה,
שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר:
אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".
המילה והתורה – חרבם של ישראל
על הנאמר בשיר השירים " הִנֵּה, מִטָּתוֹ
שֶׁלִּשְׁלֹמֹה--שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים, סָבִיב לָהּ: מִגִּבֹּרֵי, יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה; אִישׁ
חַרְבּוֹ עַל-יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת"[8], מבאר התרגום שאלו הם הכוהנים,
הלווים וכל שבטי ישראל אחוזי בדברי התורה המשולים[9] לחרב ודנים בה כגיבורים מלומדי
מלחמה, וכל אחד ואחד מהם חותם המילה על בשרו, כפי שחתום בבשר אברהם, ומתגברים בה כפי
שמתגברים בחרב שעל הירך.
ברית קודם לתורה
בברכת הארץ שבברכת המזון אנו צריכים להזכיר ברית
ורק אח"כ תורה. "על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו" ומקדימים
את הברית מפני מעלתה של הברית "שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות"[10].
הברית גם קודם לתורה בזמן. אברהם נצטווה על המילה
קודם למתן תורה. כמו כן, כהכנה למתן תורה נימולו ישראל לפני יציאת מצריים. עם הסרת
ערלת הבשר, יכול האדם מישראל להמשיך ולהסיר את ערלת לבבו לשמוע ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי
תלמוד תורתך באהבה. בברית המילה ישנם ייסורין של אהבה ומסירות נפש, עוד בטרם ידע הנער
לבחור בטוב ולמאוס ברע, איכא צערא לינוקא[11]. כדי לקנות תורה יש צורך בייסורין שיקדמו
לה[12]. גם א"י והעוה"ב נתנו ע"י ייסורין. הבטחת הארץ לאברהם מלווה בציווי על הברית, ואברהם הוא המוציא
את צאצאיו שומרי הברית מדינה של גיהינום[13].
כשם שנכנס לברית המילה בתמימות, כן יכנס לתורה
באהבה ובמסירות נפש, בשלמות לקיים את העולם ולתקנו. וילמד להלחם במלחמתה של תורה.
ועוד ראיתי בשו"ת רבי עקיבא
איגר ח"א, מב: הלבוש (סימן רס"ה)כתב דיש מתמיהים למה יברך האב להכניסו, הא
המוהל הוא שלוחו, ושלוחו של אדם כמותו, וכיון שהמוהל מברך על המילה מה צורך לאב לברך
להכניסו, הרי המילה היא בריתו של אברהם אבינו, ויש מפרשים דברכת להכניסו אינה על המילה
רק האב משבח ומברך לד' שמיום ההוא והלאה מוטל עליו עוד מצות אחרות הנגררות אחר המילה,
והם שמצוה לפדותו אם הוא בכור וללמדו תורה ולהשיאו אשה, עין שם... מצינו במתניתין סוף
פרק ג' דנדרים גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה עולמו, שנאמר אם לא בריתי יומם
ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ואמרינן שם (דף ל"ב) גדולה תורה שאלמלא תורה לא
נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי, משמע דאם לא בריתי קאי אתרוויהו על מילה ועל
התורה... ויותר נראה דבאמת מילה ותורה שייכים להדדי, וכמ"ש בעוללות אפרים (מאמר
שצ"ב) שמילה חיצונית היא סיבה למילה פנימית מערלת לב, כשימול ערלת לבבו אז יהיו
חדרי לבו פתוחים להבין ולהשכיל עיי"ש. א"כ מילה מבוא למילת הלב להבין ולהשכיל
בתורה ומצות, אם כן יש לומר דאם לא בריתי היינו ג"כ מילה דעל ידי זה בא לשערי
תורה להגות יומם ולילה. ומומתק בזה יותר דברי הלבוש דלהכניסו היינו על הגרירה ממצוה
זו ללמוד תורה דזה נגרר מתוך המילה דיזכה למול ערלת לבבו להשכיל בתורה ומצות... הברית...זהו
הגורם לבוא לשערי התורה.
________________________________________
[1] סנהדרין
צז, א; עבודה זרה ט, א. "ששת אלפים שנה הוי עלמא. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה,
שני אלפים ימות המשיח".
[2] סנהדרין
לח: אדם הראשון... רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה כתיב הכא (הושע ז) והמה כאדם עברו
ברית וכתיב התם (בראשית ט) את בריתי הפר
[3]
"ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אל שדי
התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד ויפול אברם על פניו
וידבר אתו אלהים לאמר אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גויים...ונתתי לך ולזרעך אחריך
את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והיית להם לאלהים ויאמר אלהים אל אברהם ואתה
את בריתי תשמור אתה וזרעך לדרתם... ונמלתם את בשר ערלתכם...והיתה בריתי בבשרכם לברית
עולם". (פרק יז פסוקים א-יג).
[4] רמב"ן:
והיה תמים - מצוה אחרת עוד בענין הזה כטעם תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח יג) אחרי
אזהרת השם לא ימצא בך קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וגו' (שם יח י), והענין בשניהם
שיאמין בלבו כי הקב"ה לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל,
ולא ישמעו אל מעוננים ואל קוסמים או למנחש ומכשף, ולא יאמין שיבאו דבריהם על כל פנים,
אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים, שהוא {אל} והוא {אל שדי}, עושה טובה שלא היה
במזל ומביא רעה בהיות המזל טוב ויפה, כפי שיתהלך האדם לפניו, מפר אותות בדים וקוסמים
יהולל (ישעיה מד כה). וזהו שאמרו (שבת קנו א) צא מאצטגנינות שלך וכו': ורש"י פירש
והיה תמים, היה שלם בכל הנסיונות. ורבי אברהם אמר שלא ישאל על המילה למה. והוא כטעם
יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש (תהלים יט פ). והנכון מה שפרשתי:
[5] רש"י
שם: דבר אחר והיה תמים, עכשיו אתה חסר חמשה אברים שתי עינים, שתי אזנים, וראש הגויה
שאוסיף לך אות על שמך ויהיו מנין אותיותיך מאתיים ארבעים ושמונה כמנין אבריך.
ובמכות כג: דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות
נאמרו לו למשה שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה
כנגד איבריו של אדם
[6] משנה
בנדרים פרק ג.
[7]
שבת פח.: ההוא מינא, דחזייה לרבא דקא מעיין
בשמעתא, ויתבה אצבעתא דידיה (אצבעות ידיו) תותי כרעא, וקא מייץ בהו (היה ממעכן ברגליו
ואינו מבין, מתוך טירדא) וקא מבען אצבעתיה דמא, אמר ליה: עמא פזיזא (נמהר) דקדמיתו
פומייכו לאודנייכו (קודם ששמעתם אותה היאך היא קשה, ואם תוכלו לעמוד בה - קבלתם עליכם
לקיימה) - אכתי בפחזותייכו קיימיתו! ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא
לא קבליתו! אמר ליה: אנן דסגינן בשלימותא (התהלכנו עמו בתום לב, כדרך העושים מאהבה,
וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו) - כתיב בָּן (משלי יא,ג) תומת ישרים
תנחם [וסלף בוגדים ישדם];הנך אינשי דסגן בעלילותא - כתיב בהו 'וסלף בוגדים ישדם'.
[8] שיר
השירים פרק ג, פסוקים ז-ח.
[9] עיין
בהרחב דבר שמות פרק יג פסוק יד שדן בהמשלת
כוח ההגנה של תורה על ישראל לחרב.
[10]
ברכות מח:-מט. תניא: 'רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר 'ארץ חמדה טובה ורחבה' בברכת
הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים (שעל ידו נתקדשה ירושלים) - לא יצא ידי חובתו.
נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה (בברכת הארץ)
ברית (שעל ידי ברית נתנה לאברהם, בפרשת מילה (בראשית יז,ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את
ארץ מגריך);
רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה (שאף בזכות
התורה והמצות ירשו את הארץ, שנאמר למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ח,א));
פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה (כגון:
"על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים שחוננתנו"), שזו נתנה
בשלש בריתות (בשלשה מקומות נתנה התורה לישראל: בסיני ובאהל מועד, ובהר גרזים, ובערבות
מואב; ובכל אחד נכרתה ברית, כדתניא במסכת סוטה (דף לז.) 'ארור בכלל וארור בפרט וכו';
וכן באהל מועד, שנאמר (דברים כח,סט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני
ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וכתיב (דברים כט,ח) ושמרתם את דברי הברית
וגו') [עייו בתוי"ט, נדרים פרק ג, יא]
[11] כתובות
ח. רב חביבא איקלע לבי מהולא בריך שהשמחה במעונו ולית הלכתא כוותיה משום דטרידי דאית
ליה צערא לינוקא
[12]
ברכות ה. תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא
לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין; אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא:
תורה מנין? - שנאמר (תהלים צד,יב) אשרי הגבר אשר
תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו;
ארץ ישראל - דכתיב (דברים ח,ה) [וידעת עם לבבך]
כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, וכתיב בתריה (דברים ח,ז) כי ה' אלהיך מביאך
אל ארץ טובה [ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר] = העולם הבא, דכתיב (משלי
ו,כג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (ודרך חיים = חיי העוה"ב -
הויין לו תוכחות מוסר לאדם).
[13] עירובין יט. ואמר רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי 'רקתך' אלא 'ריקתיך': שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון, על אחת כמה וכמה! אלא הא דכתיב 'עוברי בעמק הבכא' ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו - בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה (איננו מכירו שהוא יהודי, דמשכה ערלתו ודומה לו כמי שאינו נימול)
