"וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה, ד)

"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִיא... אִישׁ אֶל אֲחֻוזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁובוּ" (ויקרא כה, י)

בשנת השמיטה נדרש האדם לשמוט את קרקעו ולהניח את מקור פרנסתו העיקרי. אם נרד לעומקה של מצוות השמיטה ניווכח כי היא מביאה את האדם לשיאים של חשיבה, של תפיסת עולם, של מוסר ואמונה.

א. מצוות שמיטה נותנת לנו להבין שהעבודה והממון אינם החיים, אלא אמצעים בלבד. לאחר שנה שלימה של הימנעות מעבודה מגיעים להבנה שהממון אינו העיקר, וממילא מתפנה האדם להשקעה בתכלית החיים.

ב. הפקרת השדות והכרמים לעניים בשנת השמיטה הוא ערך מוסרי עליון שלא קיים בשום חברה סוציאלית בעולם. הערך המוסרי המתבטא במעשה זה הינו גדול ביותר, הן ביחס אשר הוא מטביע באדם כלפי המציאות החומרית, והן בקיבועה של מידת החסד כמידה יסודית בתודעה היהודית, עד כי על האדם להפקיר כל נכסיו על מנת לקיימה.

ג. שנת השמיטה יוצרת שוויוניות בין עשירים ועניים. שנת השמיטה אומרת שלאף אחד אין בעלות על שום דבר, כולם שווים בתוצרת החקלאית.

ד. בשנת השמיטה יש את מצוות הביעור. מצווה זו אומרת שכאשר נגמרה התבואה בשדה לבהמה, אף בעל הבית אסור באכילת אותה התבואה, ואם נשאר לו בבית מהתבואה –  עליו לבער אותה. לא ניתן לצבור ממון.

מצווה זו יוצרת שוויון בין האדם לחברה ואף לבעל החיים. האדם הוא חלק מהבריאה, חלק מהמציאות, ועל כן אינו יכול לעמוד כיחידי בעולם ולהתעלם ממצבם של שאר הבריות.

ה. התורה מוסיפה ומצווה אותנו פעם בחמישים שנה על היובל, אשר טומן בחובו שתי מצוות נוספות:

הראשונה - ביטול העבדות. אמנם, מציאות של עבדות זרה לנו כיום עם התקדמות העולם, אך אל לנו לשכוח שמציאות זו הייתה קיימת עד לפני כמה דורות. אמנם, אין זה ביטול מוחלט של העבדות, אבל מצווה נעלה זו מוציאה מהעבדות כל ביטוי של עריצות ורכושנות. כאשר מוכרחים לשחרר את העבד ללא כל תשלום או פיצוי מצידו, נחשף לעיני האדון הצד האנושי שבעבד, והיותו בן אדם הזכאי לחירות ככל אדם אחר. פעם בחמישים שנה נחשפת לעין כל חוב ההכרה בחופש האדם באשר הוא אדם.

השנייה - לאחר חמישים שנה, מוענקת הזדמנות שנייה לאדם אשר מכר את נכסיו מחמת עניותו, והנכסים שמכר חוזרים אליו בחינם. צורת החיים המעוותת שאנו מכירים היום, המאפשרת את קיומה של אוכלוסייה רחבה חסרת אמצעים, ומנגד, מיעוט בעל שליטה כלכלית, איננה אידיאלית בעיני התורה. התורה מצווה עלינו לחזור תמיד לאיזון כלכלי בחברה ולמתן הזדמנות נוספת ביצירת והתחלת חיים חדשים.

אך מעל לכל הדברים מטרת התורה במצוות אלה להדגיש לאדם, שאל לו לחשוב שהוא הבעלים על נכסיו. לא לך הארץ, מדגיש הקב"ה, אלא "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" (שמות יט, ה).

הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il