מבין כל התנאים מיוחד הוא רשב"י שעושים לכבודו הילולה, במה יחודו?- בפשטות אפשר לומר שהילולה נוהגים לעשות ביום הפטירה למקובלים ורבנים שהתפרסמו בקבלה, ולא לרבנים "הלכתיים", ולכן רשב"י שהוא מייסד הקבלה (הזוהר) זכה להילולה. עוד אפשר שהוא בא בזמן האבלות על תלמידי ר"ע, ולכן זכה שישמחו בשמחתו כהיפך מאבלות על תלמידי ר"ע. לכאורה במה זכה רשב"י להיות נחשב אב לקבלה, הרי כבר מר"ע מצינו קשר לקבלה 'ת"ר: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא' וכו' (חגיגה יד,ב) ור"ע לכאורה לימד לתלמידיו, כמובא 'אמר להם ר"ע: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים' וכו', הרי שלימד את השאר שניכנסו איתו, ומן הסתם לימד גם לתלמידיו, ולכאורה לא היה המובחר בתלמידיו בתחילה, שמובא '..עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע' (יבמות סב,ב) כך שע"פ הסדר שמובא לא מופיע כראשון בסדר.. אז במה זכה רשב"י שדווקא הוא יהוה את היסוד לקבלה שלנו?- ניראה בפשטות שכיון שהיה במערה עד כילוי בשרו 'חזי דהוה ביה פילי בגופיה' (שבת לג,ב) 'פילי - בקעים סדקים מחמת החול' (רש"י) אז זכה להתעלות מעל הטבע הגשמי, וכך זכה להתחבר לסוד שמכוסה מהעין הרגילה. וזהו '...שאילמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך, דמעיקרא כי הוה מקשי ר"ש בן יוחי קושיא הוה מפרק ליה ר' פנחס בן יאיר תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי ר"פ בן יאיר קושיא הוה מפרק ליה רשב"י עשרין וארבעה פירוקי' הרי שמקשר את מעלת תורתו לבשרו האכול. אולם ניראה יותר מזה, שהנה כל עניין בריחתו למערה שבה התעלה בתורתו היה בעקבות דאגתו לשלטון יהודי בא"י 'דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק, נענה רשב"י ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות, אמרו: יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג' וכו', הרי שברח בעקבות שרצו להרגו על שדיבר נגד השלטון הרומי, שזה בשל ראיתו שהשלטון בא"י צריך להיות רק של יהודים שהם החיבור האמיתי ולא אינטרסי לארץ, ולכן ניגזר עליו שיהרג ונאלץ לברוח. ידוע מהחיד"א שר"ע זכה להיות בשער החמישים בשל שמסר נפשו על התורה, שלכן הבין מה שמשה לא הבין, שעל משה נאמר "ותחסרהו מעט מאלקים" שהיה בשער 49 של שערי בינה (ר"ה כא,ב), מימלא ע"פ זה רשב"י שמסר נפשו על התורה גם זכה לשער החמישים, וזה בא יחד עם כבוד א"י, שלכן ניגזר עליו להריגה, וא"י מיוחדת שהגשמי שבה הוא קודש, שיש חיבור קדושה עמוק מעבר לגשמי הגלוי. לכן רשב"י בכח זה שכיבד את א"י בקשרה לבנ"י (שלטון יהודי) עלה לשער החמישים בגזירתו להריגה, ולכן זכה להתעלות ולהיות קשור לתורת הסוד במעלה גדולה מאחרים, וזהו שבדיון בביהמ"ד היו ר' יהודה ור' יוסי, שהובאו לפניו בסיפור על מיתת תלמידי ר"ע, שלכאורה היה קטן מהם, אולם בעקבות דבריו על א"י התעלה למעליהם. ולכן גם מובן מה שאומר על עורו הבקועה מחמת החול שבזכות זה התעלה, שיש בזה כמה עניינים: התמדתו בתורה, מעלת כילוי הגשמי אצלו וזכות דבריו על א"י שלכן הגיע למצב הזה, ובפרט שמה שגרם לזה הוא החול של א"י, כך שכל אלו גרמו לו להתעלות לדרגתו. והנה מסופר ביר' (סנהדרין א,ב) 'א"ר בא: בראשונה היה כל אחד ואחד ממנה את תלמידיו.. ורבי עקיבה את רבי מאיר ואת ר"ש. אמר: ישב רבי מאיר תחילה, נתכרכמו פני ר' שמעון, אמר לו רבי עקיבה: דייך שאני ובוראך מכירין כוחך' ר"ע הקדים להסמיך את ר"מ, ור"ש התפדח אז אמר לו ר"ע שהוא וה' מכירים במעלתו. ניראה שכאן רמוז מעלתו של ר"ש, שהיה עניו ולכן ויתר לר"מ, וזהו מעלתו שר"ע ידע, וזכות זו עמדה לו להתחבר לסוד כיון שכביכול הגשמי, כבודו, אינו כלום אצלו, ובכך היה כעין משה "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יג,ב) ולכן זכה להתחבר לעליונים כמשה. וניראה שיש קשר בין א"י וענוה, שדרשו חז"ל 'אמר רב חסדא ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם' וכו' (סוטה ה,א) ועל א"י נאמר "ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,יב) וכן "ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל" (במדבר לה,לד) הרי שה' שוכן איתנו בארץ, הרי שיש בה מעלת ענוה, שהרי בגאוה ה' לא שוכן.. לכן יש קשר פנימי בין הענוה של רשב"י ומעלת הקשר לא"י, שביסודו היה את הענוה הגדולה, ובגילוי של הקשר לא"י זכה להגיע לשלמות הגדולה בזכות זה. ניראה שזה רמוז בשמו רבי שמעון בר יוחאי, שמעון לשון שמיעה, שהשמיעה את דבריו ולכן התחייב הריגה, שזהו לשון בן יוחאי-בן חיים, וזהו מעלתו שזכה בה להגיע להיות היסוד לסוד אצלנו, בשל הענוה וא"י שבהם מתחברים לקדושה הגדולה מעל הטבע, שהקדושה גלויה לעיננו, שלא מוסתר מאיתנו שום סוד. ולכן חוגגים את הילולת רשב"י בל"ג בעומר, שישנם כמה פרושים מהי אותה הילולה, (ביניהם) יש שמסבירים שבו ביום מת וגילה סודות גדולים בעולם, ויש מסבירים שבו ביום הוסמך לרבנות, שניראה שדברים אלו קשורים, שעניין מותו וגילוי סודותיו מרמזים על גזירת הריגתו והתחברותו לסודות בעקבות זה, וגם הסמכתו לרבנות קשורה בזה כמו שהבאנו בסיפור הסמכתו ע"י ר"ע...

לכבוד רשב"י, ולע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.