מנהגים שונים קיימים בעדות ישראל לגבי ראש השנה והדברים מגיעים להשפעה על אופיו של יום הדין. יש מקהילות ישראל שמקצרים מאוד בסעודות ונמצאים מתוך כך כל היום בכובד ראש מאימת הדין. יש ישיבות שלאורך הסעודות יש מי שמקריא משניות בכדי שלא להפסיק מלימוד התורה ומהוספת הזכויות בעת הדין עצמו. מנגד יש קהילות שמוכרות עליות לתורה והדבר מוסיף לאווירה החיובית של היום. התפילה מלאה בפיוטים שיש להם אף מנגינה המשמחת את הלב ויכולה אולי להשכיח את עיצומו של יום הדין. יש קהילות שאין כלל שירה או לחילופין שירה המעוררת את הלב לתשובה ולתיקון אך לא כדבר משמח.

מהו מקומו האמיתי של ראש השנה? בודאי שזהו יום הדין, אם כן מהו המקור לסעודות הארוכות, לשירה ולשמחה אף בזמן התפילה?

אומר המדרש שבנוהג שבעולם אדם שיש לו משפט אצל המלכות הרי שהוא מתעטף בשחורים מאימת הדין, אך עם ישראל מתגלחים, מתרחצים, לובשים לבן לקראת הדין אצל מלך מלכי המלכים ובטוחים שיצאו זכאים בדין. מכאן מקור השמחה העצומה שהרי ביום זה מ ובטח להם לעם ישראל בכללו שיצאו זכאים בדין. יש שהסבירו שיש שמחה על עצמם הדין ואף אם נצא ח"ו חייבים בדין, יש לשמוח על עצמם המפגש עם הקב"ה בדין- ללא קשר לתוצאות המשפט. על כן יש מקום לסעודות וללבוש הלבן, לשירה ולשמחה בתפילה על כך שנצא זכאים בדינו של מלך מלכי המלכים. האם אכן מובטח לישראל שיצאו זכאים בדין?

יש מחלוקת בגמרא במסכת שבועות האם יוה"כ מכפר 'בכל מקרה' או רק לשבים:

"רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה - יום הכיפורים מכפר... ר' יהודה, וקאמר: שבים- אִין, לא שבים- לא". הרמב"ם בפרק א' מהלכות תשובה פוסק שיו"כ מכפר רק לשבים: "בזמן הזה שאין בית המקדש קיים... אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם".

כך ניתן להסביר את ההבדלים במנהגי ישראל, שצריך לדעת שיש שתי עבודות ה' חשובות שכל אחד צריך להיות שותף אליהם: הקב"ה מוחל לכל עם ישראל בכללותו, אך בפרט של כל אחד הדבר תלוי במשפטו האישי של אדם בדין על פי מעשיו ולכן הדבר מחייב יראת שמיים ואימת הדין. כל אחד צריך להרגיש את המפשט האישי שלו ומצד שני את שייכותו לכלל ישראל.