נתייחדו עם ישראל מאומות העולם בפה, בעשייה חיובית- בתפילה וצעקה אל ה' ובשמירה על הדיבור ועל האוכל הנכנס אל הפה. 'הקול קול יעקב, והידיים ידי עשו'. מדרש שמות רבה אומר שיצחק אבינו הנחיל שתי ירושות לבניו- ליעקב את הקול ולעשו את הידיים, וכל אחד מתגאה בירושתו.

מהי הייחודיות הזו של 'קול יעקב'? האם הארכה בדיבור מרובה? הרי כבר אמרו חז"ל 'אמור מעט ועשה הרבה', אמנם כוחם של ישראל הוא בפה, אך השימוש בו צריך להיות מושכל, במידה ולתועלת.

'לשמוע קול שופר'- בראש השנה אנו מגלים שהקול של עם ישראל הוא דווקא קול שאין בו דיבור, אלא קול ארוך שחודר את הלב ומקשר את האדם אל הקב"ה, אל עולם שכולו ארוך, ישר, אין בו שבירה כפי שקיים בירידה אל העולם המעשי.

הקב"ה ברא את האדם ישר, כל העולם נברא בישרות ובשלמות אך המפגש של האדם עם עולם המעשה יוצר שבירה, חריגה מאותה ישרות, כפי שהדבר בא בקול השופר בשברים ובתרועה. האדם הראשון נוצר לתוך מציאות שלימה שאין בה כל פגם או חיסרון, אבל כידוע האדם הראשון חטא באכילה מעץ הדעת ואמנם חטא זה תוקן במעמד הר סיני כאשר פסקה מהם זוהמת הנחש אך חטא העגל החזיר את עם ישראל שוב לאותו מצב. תפקידו של עם ישראל הוא לא פחות מאשר לתקן את חטאו של האדם הראשון ולהחזיר את העולם למצב של לפני החטא, זוהי החזרה בתשובה של העולם. קול השופר מחזיר אותנו למצב זה של גן עדן, קול שאין בו כל דיבור אלא רק לעורר את השורש הרוחני של עם ישראל, של כל אדם פרטי למעלה.

במשך כל השנה אנחנו לא נפגשים עם אותו קול פנימי המחבר ומקשר אותנו אל השורש העליון, אלא אנחנו נפגשים עם עולם המעשה, עם הצד החיצוני של בני האדם. מתוך כך אנו גם מכירים כל אחד על פי הצדדים החיצוניים שלו, השם שלו, המעשים שלו, הדיבורים וההתנהגות. יש אנשים שלעיתים ניתן לשאול עליהם היכן הנקודה הפנימית הקדושה והטהורה שלהם? האם היא איננה קיימת? 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו' ואמרו חז"ל שהכוונה היא לראש השנה, חג שהחודש מתכסה בו (הלבנה נסתרת). השפת אמת מסביר שבכל המועדים ההתגלות של הקב"ה עליונה יותר 'מקראי קודש', ואילו בראש השנה ההתגלות היא 'בכסה', כלומר עם ישראל מצליח להתקשר ולהתחבר אל הצד הנכסה והנסתר יותר שלו, זה שבמהלך השנה לא נראה לעין כאמור, אלא הצד הגלוי החיצוני. התקיעה בשופר בוקעת את חדרי הלב ומגלה אל מתחת למעטפת החיצונית את נקודת הקודש השורשית הגנוזה בכל יהודי, והתקיעה הפשוטה שלפני ולאחרי השברים והתרועה מגלה שניתן לתקן גם את מה שקולקל.

זהו התהליך הקורה בראש השנה באמצעות תקיעת השופר. נראה שהדבר מחייב גם אותנו, כל אחד ואחד. לפחות בראש השנה, אך גם לא יזיק לחזור בתשובה גם בהמשך, נקבל על עצמנו לראות את הנקודה הקדושה והטובה שבכל יהודי, את 'קול יעקב' הפנימי המסתתר מאחורי כל המעטפת של עולם המעשה. ננסה לקיים 'לשמוע קול שופר'- ולמצוא את קול השופר בלב האחר. גם אם אנו לא רואים זאת בפועל, נדע שבכל יהודי יש נקודת אור של נשמה טהורה המופיעה באדם הנברא בצלם אלוקים.