ישעיהו הנביא היה חי בירושלים בזמן שביהמ"ק היה קיים, נר מערבי עדיין דלק, ניסים גלויים התרחשו, שכינה היתה מצויה בכל מקום - ואך טבעי שהוא יאמר "וארא את ד´ יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל" (ישעיהו ו, א). בכל מקום שנפנה הציצה השכינה, ועל כן הכריז "קדוש קדוש וכו´ מלא כל הארץ כבודו" (שם ו, ג)
אולם יחזקאל הנביא ראה תמונה שונה לגמרי: אחרות לגמרי היו הנסיבות ההיסטוריות שבהן ראה הנביא יחזקאל את מראות האלקים שלו. לא בירושלים, לא בבית המקדש ולא בהיכל ה´ ראה יחזקאל את חזונו, אלא בנכר על נהר כבר. הכל עלה בעשן, ירושלים ושאר קהילות קדש, רבבות ואולי מאות אלפי קהילות אחרות היו חרבות, אין כהונה, המלך היה אסור בשבי, מוכה סנוורים וגלמוד. חבורות גולים, עבדים שבויים נמצאים במחנה ריכוז על נהר כבר, שמה מעבידים אותם בפרך ומלקים אותם, ודווקא שם בתוך הרשעות והטומאה, הרצח והחרפה - "נפתחו השמים ואראה מראות אלקים" (יחזקאל א, א). כיצד מוצאים את ריבון העולם בתוך מצב כזה?
אולם יחזקאל הנביא ראה בכל זאת אור - "ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש", אפילו בתוך החשכה רואה נביא יהודי "נגה כעין החשמל". יחזקאל לא נכנס לדיכאון, גם כאשר נראו השמים אטומים וחרשים כפי שהיו בימי אושוויץ, טרבלינקה ומאידנאק.
אכן מעל הכל, מעל לרוח סערה והענן הגדול, ישנו כיסא רם ונשא ויש דמות במראה, "ברוך כבוד ד´ ממקומו".
השירה ששמע יחזקאל אמנם אינה כשירה ששמע ישעיהו "קדוש קדוש ה´ צבאות מלא כל הארץ כבודו", מפני שכאן אין מוצאים את רבש"ע בכל פינה ובכל צעד, אלא יש הסתר פנים, נסתם ונעלם בשבעה רקיעים, א-ל מסתתר בשפריר חביון, כאן הכל שואלים "איה מקום כבודו", וכאן נשמעת התשובה "ברוך כבוד ד´ ממקומו", וכנסת ישראל הכניסה את שתי השירות לקדושה אחת.
(הרב מרדכי גרינברג)