פיוט ממסורת יהודי מרוקו, פרי עטו של ר' יצחק אביחצירא, בנו הרביעי והקטן של רבי יעקב אביחצירה המכונה 'אביר יעקב', סביו של ה'באבא סאלי'. ר' יצחק, תלמיד-חכם ומקובל, פעל במרוקו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. זהו אחד מבין הפיוטים המופיעים בקובץ השירים 'יגל יעקב' – קובץ שירים פרי עטם של הרבנים משושלת אביחצירה. 
הפיוט עומד בהשפעה ברורה של שיר השירים, הן באוירה הכללית של השיר ושל סיפור הרעיה המבקשת את הדוד, הן בשיבוץ של קטעי פסוקים וצירופי לשון מתוך שיר השירים. 
הוא מצטיין בהבעה יפה בפשטותה, כובשת לב, של החיפוש ההדדי בין הדוד והרעיה, המסמלים את עם ישראל ואלוהיו. 
לפיוט תבנית של דו-שיח בין שני הדוברים, תחילה שומעים את קולה של הרעיה המחפשת את הדוד, האל - שמא למדבר נעלם? או, חלילה, נבלע בין צרים? קצת אחרי מחציתו של השיר מופיע קולו של האהוב, הקב"ה, הנענה לקריאת הרעיה ומבטיח לה "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ". בבית האחרון נשמע קולם של הדוד והרעיה גם יחד. הרעיה שומעת את קול דודה הבא ומדלג על ההרים והדוד משיב לה: קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים. שלא כמו שיר השירים, נחתם השיר בנימה אופטימית, של מפגש ואיחוד בין שני האוהבים. 
   

המילים לשיר: אָעוּפָה אֶשְׁכֹּנָה וְאַרְחִיקָה נְדֹד

בַּמִּדְבָּר אָלִינָה וְאוּלַי אֶמְצָא דּוֹד

נֶשֶׁק אַהֲבָתוֹ בְּלִבִּי בֹּעֵרָה

מִיּוֹם פְּרֵדָתוֹ נַפְשִׁי עָלַי מָרָה

יְדִיד מֶנִי בָּרַח הָלַךְ עֲזָבַנִי

אֵיזוֹ דֶּרֶךְ אָרַח וְאֵלְכָה גַּם אֲנִי

יָצָאתִי לְבַקֵּשׁ דּוֹדִי בֵּין חֲבֵרִים

נִלְכַּדְתִּי בְּמוֹקֵשׁ הִכּוּנִי הַשֹּׁמְרִים

צִפִּיתִי לְדוֹדִי מָתַי יָבוֹא אֵלַי

יַלְבִּישֵׁנִי עֶדְיִי וִירַחֵם עָלַי

חֲשֹף זְרוֹעֲךָ לְקַבֵּץ פְּזוּרִים

גַּלֵּה קֵץ יִשְׁעֲךָ וְדִגְלְךָ הָרֵם

קוּמִי יְחִידָתִי וְשׁוּבִי בִּתְשׁוּבָה

אֲחוֹתִי רַעְיָתִי הִנֵּה גוֹאֲלֵךְ בָּא

חֲמוּדָה יְקָרָה רַבַּת הַמַּעֲלוֹת

גַּם מִפָּז נִבְחָרָה צְאִי נָא בִמְחוֹלוֹת

זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ נְעוּרִים

הֵיכָלֵךְ אֲיַסֵּד בְּאַבְנֵי סַפִּירִים

קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים

קוּמִי לָךְ אֲהוּבָה כִּי בָּא קֵץ דְּרוֹרִים