שאלת הבן הרשע בהגדה: מה העבודה הזאת לכם.

רבי נתן מברסלב מייחס לתיבה "זאת" משמעות של "אמונה".

לפי"ז ניתן לבאר את שאלת הרשע: "מילא אם תתעסקו בלימוד התורה, תדירו שינה מעיניכם בבית-המדרש, 

אפילו תתפללו בנץ, ותאריכו שעות בתפילה... אבל "אמונה"  - בזה אתם מבזבזים את זמנכם, למי אין אמונה,

גם אני מאמין, "ביג-דיל", תתעוררו מהדמיונות שלכם ותהיו מעשיים!"

ולעניין "-- לכם ולא לו" כוונתו, ניכר לי שאתם חופרים בשאלות אמונה כדי להיטיב את מצב-רוחכם, ולא לשם שמיים (לו = לקב"ה). 

ועונה המשנה "ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו". ההיפך מהקהה את שיניו זה "חדד את שיניו" - לחיה טורפת יש שיניים חדות. כלומר עליך לענות לו באופן שלא יעורר את זעמו, לא בהתגרות, לא בעזות, אלא בנועם אמתי. באהבה - כי אמור 

בחי' אהבה . או - מסתבר יותר - פשוט תאהב אותו. תקבל אותו. תאור לו פנים. תתחבר עם הנקודה הטובה שבו...

"בעבור זה עשה ה' "- "זה" בחינת צדיק האמת ("כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה", ודורשים: צוותא לצדיק-יסוד-עולם) וכל השפע שמושפע עלינו הינו בזכות הצדיק ו/או "מאוצר מתנת חינם" - ממנו מקבל אף הצדיק (שענו בשלמות ולא מבקש בזכות מעשיו ותורתו). כדברי רב יהודה בשם רב "כל העולם כולו ניזון. בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת". 

"בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו" - ולא לו - הכוונה  ב"לו" לצדיק-יסוד-עולם. שכלל לא זקוק לעולם הזה.  שנשמתו לא ירדה לעולם בשביל התיקון שלה, אלא לפעול ולהתעסק בתיקון שלנו. וכפי שרבי נתן אמר בחייו "המשיח שלי כבר הגיע". לפי"ז גם את רבי נתן אין צורך להוציא ממצרים, שהרי כבר זכה לאמונה שלמה, זכה ובהירה.

אך אנו, שעדין נוטים לעקם אף (בלשון המעטה) משוועים לקב"ה ולמשיכו, כי "אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים'' (ברכות ה, ב).