מנהג     אמירת    הסליחות    מופיע   כבר  ברמב"ם  -אך   דווקא   בהקשר   לעשרת  ימי  תשובה,   "ונהגו  כולם    לקום  בלילה   בעשרת  ימים  אילו    ולהתפלל    בבתי  כנסיות   בדברי  תחנונים   ובכיבושים  עד  שיאיר  היום",   מדברי  הרמב"ם    משמע  שאומרים  סליחות    דווקא  בעשרת-ימי-תשובה,    ולא  בחודש  אלול,    אולם  מנהג  חב"ד  הוא  בדיוק  הפוך-   שלא  לומר    סליחות    בעשרת    ימי  תשובה,   (מלבד  צום  גדליה,  שהרי   יום    זה  הוא  יום    תענית)   מנהג  זה  של  חב"ד  אינו  מקובל  ברוב  תפוצות    ישראל,   כמו  הרבה  מנהגים  של  חב"ד    שהם  שונים  מהמנהגים    המקובלים    בישראל,   כמו  בנושא  של  השינה  בסוכה.

  השולחן  ערוך  כותב  שיש  לומר  סליחות     כל  חודש  אלול    "נוהגים  לקום   באשמורת   לומר  סליחות  ותחנונים   מראש  חודש  אלול  ועד   יום  הכיפורים",   וברמ"א   מובא  מנהג   אשכנז  לומר  סליחות   דווקא בשבוע  של  ראש  השנה.

הזמן  הטוב    ביותר  לאמירת  סליחות   הוא  באשמורת   השלישית  והאחרונה   של  הלילה,  שהוא  עת רצון,    ודווקא  לפני  עלות  השחר,   ואם   ארע   שהסליחות   נמשכו  מאוחר  יותר,  גם  לאחר    עלות  השחר-   גם  אז  מותרים   ליפול   על  פניהם.

יוצא  אם  כן   שיש  זמן   ארוך   בין אמירת  הסליחות   לבין  תפילת  שחרית,   שהרי  הסליחות  נאמרות  לפני    עלות  השחר,  ואילו     תפילת   שחרית  נאמרת  רק  בשעת  נץ החמה,  בספר     "פלא  יועץ"    הזהיר   לנצל  זמן  זה   ללימוד,   ולא  לבטלו,   וזה  לשונו

"ואחר הסליחות  לא  ימיש   מעשות פרי...רק אם יוכל  בכוחו    יעמוד  על  המשמר   אחר  הסליחות   בבית  הכנסת, יושב  ועוסק  בתורה    או  בתחינות   ובקשות   כאשר  תשיג  ידו   עד  שעת  התפילה".

יש   שנהגו  לומר    סליחות    דווקא   משהאיר  היום,   ה   "מנחת  אלעזר"      התנגד  למנהג  זה,   ונביא  כאן  את  לשונו

"ולא  ידעתי   מה  כוונתם    וטעמם  של  אנשי  המעשה   שנמנעים מלומר    סליחות   בקדרותא  דצפרא,  רק המתינו  עד  שהאיר    היום, וזה תמוה    כיון שזה  נגד    הנגלה  והנסתר,   כי  על  פי  הנגלה    מבואר  בשו"ע  שצריכים   לומר  סליחות   באשמורת  הבוקר,  ולא  באור    הבוקר".

האם  מותר    לומר  סליחות    בלילה    לפני  שעת  חצות  ?    האר"י  הקדוש כותב     שלא    "דע  שבחצי  הלילה    הראשון  אין  לומר    כלל    שום  סליחות   ולא  להזכיר    יג  מידות".

המהר"ם    זכות   הכיר  מנהג  לומר  סליחות    בלילה  לפני  חצות,   והוא  כותב  על  מנהג  זה    "מנהג טעות,   יש  לבטלו,   שהרי  בכל  ארץ  ישראל   וארצות  המערב    אין   אחד    שינהג  ככה".

הוא  כותב בהמשך,   שגם במקום    שנוהגים    לומר  סליחות    בערבית,   אין  לאמרם    עם הציבור,   מלבד  הוידוי.

יחד  עם  זאת,   נשאר  בקהילות      מסויימות   המנהג      לומר  סליחות    בערבית,   בספר   "כתר      שם  טוב"     מביא  מנהג    לומר  סליחות      פעמיים  בערבית -נוסח  קצר,    ובשחרית-נוסח  מלא,  הסיבה  לכך  היא,    משום  שהיה  קשה  להרבה    אנשים   לבוא  כל  חודש  אלול    לאמירת  סליחות    בשעות  הבוקר,   עקב  הקור  שיש  בארצות  אילו,    ולכן כדי  שלא  תשתכח  מאותם  אנשים    אמירת   סליחות-    תיקנו  לומר     נוסח    מקוצר  של  סליחות    בתפילת       ערבית.

ברור      שהטעם  הזה    לא  שייך  בימינו    בארץ  ישראל-  בחודש  אלול    כאן  בארץ  לא  קר      ואפשר    בשעות   הבוקר  המוקדמות    להשכים  לבית  הכנסת    לאמירת    סליחות.

הגר"מ    פינשטיין    זצ"ל    נשאל   על  מקרה  דומה-   במקום    שיראים    ללכת  ברחוב     בשעה  מאוחרת  בלילה,    האם  ניתן    להקדים  את  הסליחות    ללפני    חצות    הלילה,    ועונה     שבתור  הוראת  שעה    ניתן  לומר  את  הסליחות  גם  בתחילת  הלילה.

נראה  שגם  המציאות  בארץ  ישראל  כיום  שונה  מהמציאות    עליה  דיבר    הגאון  רבי   משה    פינשטיין      זצ"ל,   כיום בארץ  ישראל    אין  חשש   ללכת   ברחוב    בשעות  מאוחרות,    ולכן  שפיר    ניתן  לקיים  את  הסליחות     לאחר  חצות  הלילה.

גם    אילו  שאומרים    סליחות    באשמורת  הבוקר,   ביום  הראשון  אומרים  סליחות    במוצאי  שבת    בחצות  לילה,   אמנם  מנהג  אשכנז  הקדום    היה   שגם  בלילה  הראשון    אמרו  באשמורת  הבוקר,   וכך  נוהגים     עד  היום     במקצת  הקהילות,   ונראה  שהטעם    הוא  משום  שבסליחות  אומרים     "במוצאי  יום  מנוחה"     לכן  נוהגים   להסמיך    את  הסליחות    כמה    שיותר  למוצאי  שבת,      יש  נוהגים  לומר  את    הסליחות   של  מוצאי  שבת    דווקא   בבגדי  שבת,    אולם  יש  נוהגים לומר  סליחות     דווקא     בבגדי  חול.