מי חולק על הסודני?

   וַיְהִי שָׁם לְגוֹי, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם (מתוך 'הגדה של פסח').

   מילים אלו לקוחות מהגדה של פסח, ואנו קוראים אותן כל שנה בליל הסדר. אך מי מאיתנו התבונן בהן פעם אחת כראוי? ובמילים יותר ברורות... מה זה 'שהיו ישראל מְצֻיָּנִים שם'? במה בדיוק הם הצטיינו? מי נתן להם את הציון? חשבתם על זה פעם?!

   ובכן, עם ישראל במצרים היה משועבד ומיוסר בעינויי גוף ונפש, מדוכה ומושפל עד עפר. רבותינו הקדושים מגלים לנו שהמצריים רדו ושלטו והתעללו גם בקדושתם וטהרתם של ישראל עד שהצליחו לקעקע ולהרוס את רוחניותם כמעט כליל, ובאותו זמן עם ישראל הגיע לשפל רוחני מאוד גדול.

   באותה תקופה עם ישראל סטה מדרכו הקדושה והגיע למ"ט שערי טומאה והתבולל עם המצריים והפקיע את עצמו מברית המילה ואמר נהיה ככל המצריים (שמות רבה א' ח'), כמו כן עם ישראל אחז בעבודה זרה ועומק הטומאה, והמצב הגיע עד כדי כך שהמקטרג השווה את התנהגותם להתנהגות המצריים, וטען 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה' (מדרש שוחר טוב ט"ו, ה').

   אך למרות השפל הרוחני שעם ישראל התדרדר אליו, גם באותו זמן עגום ופגום - עם ישראל שמר על קדושתו והבדיל עצמו מתרבות מצרים הקלוקלת ההרסנית והארסנית, וְגָדַר עצמו במספר דברים שראשי התיבות שלהם זה 'שלל'. שמם, לשונם, לבושם.

   אלו הדברים שעם ישראל היה מצוין בהם - מלשון 'ציון וסימן' שחקק בעצמו, ולא התפשר בהם כלל. ובזכות השלל היקר הזה, הם יצאו ממצרים.

   (האמת שיש דברים נוספים שבני ישראל שמרו במצרים, אך בפירוש 'הרב כשר' - על הגדה של פסח, הביא נוסח מבמדבר רבה דפוס וונציה פרשה י"ג, שם הוזכר רק שמם לשונם ולבושם).

   אכן, מאז ומעולם עם ישראל שמר על איכות פנימית רוחנית וקִרְבה לה' - בכל מצב, וגם בזמנים של מצוקה רוחנית קשה - היו לו חומות ברורות ומחיצות חזקות כנגד תרבות מצרים וטומאת הרחוב, וזו הזכות שהובילה אותו אל הגאולה.

   ואת העוצמה הזו הנציח המלך שלמה בשיר השירים, ואמר: שְׁחוֹרָה אֲנִי, וְנָאוָה (שיה"ש א' ה'). גם בזמן שנשמת היהודי החוטא שחורה ומלוכלכת מעבירות, בתוך תוכה היא נָאוָה ונאה ונאמנת לבורא, ויש לה מחיצות וגדרים וגבולות שלעולם היא לא תחצה אותם, ובאמצעותם היא קשורה אל הבורא בקשר תמידי, אמיץ ומלא (רש"י שם).

   מי שעסק פעם בקרוב רחוקים וכדומה, יודע עד כמה הדברים עָזִים ונפלאים. לא פעם אתה פוגש אדם שלא רואים עליו שום סממן יהדות, ללא פאות כיפה וציצית, פעמים יש לו אפילו 'תוספות בעייתיות' כמו תספורת אסורה ואיורים על הגוף ושאר ירקות, ונראה שהוא מנותק מהתורה והמצוות באופן מוחלט. אך לאחר שאתה פותח איתו בשיחה ומציץ אל תוך חדרי ליבו, הינך מגלה שמדובר ביהודי מיוחד אשר יש לו מעלות רוחניות ומצוות מסוימות שהוא ממש מוסר נפשו עליהם, לא פחות מאברך כולל והרב הראשי. 

   אני הקטן מכיר יהודים רבים שנראים רחוקים מיהדות, אך בפועל יש הרבה מה לקנא בהם מבחינה רוחנית. חלקם חוסכים ממש מפת לחמם ותומכים בנזקקים בסתר... מוסרים נפש למען שיעור תורה יומי בעקביות חסרת פשרות - אפילו במחיר הפסד כספי... עומדים בניסיונות קשים של טהרה וקדושה - וכובשים את המערכה פעם אחר פעם... אשרי העם שככה לו.

   זה מה שאמר התלמוד על הפסוק כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ (שיר השירים ג' ד'), שאפילו ריקים שבעם ישראל - מלאים מצוות כרימון (ברכות נ"ז א'). וכן אומר התלמוד על הפסוק וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ (בראשית כ"ז כ"ז) הכוונה לריח 'בוגדיו', אלו הבוגדים בתורה ובמצוות, שגם באלו יש ריח טוב והם ראויים לברכה, ואין יהודי שאין בו מעט קדושה ומצוות (סנהדרין ל"ז ע"א).

   זה תואם את מה שאמרנו שכל יהודי הוא פנינה איכותית וקדושה, בעל עקרונות ומסירות לבורא, גם כאשר נמצא בשפל מאוד קשה מבחינה רוחנית.

   זה הזמן לגלות שבמילה יהודי האותיות הפנימיות הם 'הוד', זו באמת ההגדרה של כל יהודי, יופי והוד מושלמים. וגם אם לא רואים עליו מבחוץ שום דבר מיוחד, אין ספק שבתוך תוכו נמצא הוד והדר רוחני, ויש לו איזה קשר מושלם עם הבורא.

   אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו, וזו הנקודה שצריכים לחדד ולהרעיש ולהנציח בליל הסדר בזמן שמגיעים למילים וַיְהִי שָׁם לְגוֹי, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.

   להתרכז ביופי והזוהַר והטוהר הרוחני של עם ישראל שהיה להם במצרים - למרות גלות ומשברי הנפש שהקיפו אותם, ולציין שהנקודה הזו מלווה אותנו עד היום - למרות הגלויות והצרות הקשות שאנו עוברים.

   מדוע יש להתעמק ולהרחיב בנקודה הזו דווקא בליל הסדר ושאר ימי הפסח? כדי להפעיל סנגוריה בשמים ולעורר את ההבטחה של כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ (ירמיהו ב' ב'), דבר שיכול לקרב את הגאולה - ודבר בעיתו מה טוב.

   האמת היא שהפנימיות האיכותית של עם ישראל אינה קשורה רק להיסטוריה שלנו, אלא יש לה גם השלכות עתידיות כל רגע ורגע. מה כוונת המשורר והסופר?

   ובכן, לפני למעלה מאלפיים שנה הכריז הנביא ישעיה את הפסוק 'וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם (ישעיה מ"ט ו'). וביאור הדברים הוא שעם ישראל עתיד להיות 'אור לגויים', ויום יבוא שתורת ה' ונבואותיה יאירו את האמונה בבורא אצל כל האומות, ויקרבו את הגויים אל האלוקים (עיין מלב"ים ורד"ק שם).

   זה המקור לפתגם הקדוש שעם ישראל הוא 'אור לַגויים', מגדלור שעיני כל אומות העולם נשואות אליו - כדי ללמוד ולהעתיק משם את האמונה בבורא, מתוך טהרת הלב. ואם ישעיה הנביא הכריז זאת וזה נחקק בתנ"ך לדורי דורות, חובתנו להפנים את זה היטב ולהפיק לקחים, ולמען הבלטת המסר וחיזוק השדר, נציין זאת במילים ברורות יותר, ונמחיש זאת 'הלכה למעשה':

   מהיום, כל פעם לפני שיוצאים מהבית, נעמדים ליד הראי ואומרים לדמות המשתקפת שם: יהודי יקר, איש חמוד, דע לך שאתה מושך תשומת לב מיוחדת. עיני כל העולם נשואות אליך, אומות העולם בוחנים את נימוסיך ואצילותך, והם לוקחים זאת לחיים בתור 'צידה לדרך'. והיה אם התנהגת כראוי והקפדת על נעימות ומוסריות ויַשרות, הרי שקידשת את ה' וקירבת לבבות אל הבורא. אך אם חלילה נהגת ההפך, דע לך שהרחקת מהבורא עוד כמה אנשים, וחיללת כבוד שמים.

   דע לך שאם גוי לא נוהג כראוי, אף אחד לא מתרגש מזה. אך אם יהודי נכשל בהתנהגותו, כל אומות העולם עושים מזה 'מזיד' ונזיד רציני! מדוע? כי אנו 'אור לגויים', אנחנו הסמל והדוגמה לאיכות ויַשרות ושלימות.

   זו התשובה לשאלה המפורסמת: מדוע אומות העולם לא יוצאים מגִדרם למרות שמתרחשים סביבם פשעים רבים, אך מצד שני הם רוחשים ורועשים וגועשים על כל פעלה קטנה וטעות ומחדל של יהודי? רוצים מסמכים לכך?!

   לא מזמן עברנו 'מלחמה ניסית', שקיבלה את הכינוי 'צוק איתן'. במלחמה זו שונאינו פעלו בתחכום רב ופעלו לעברנו מתוך רשת מנהרות טרור, ומבחינה טבעית - היה להם את כל הסיכויים להצליח! הם אספו במשך שנים ציוד לוחמה מתקדם, בנו רשת מנהרות עד למעמקי הארץ, ארגנו מאגר של מָדֵי צה"ל - כדי לבלבל את האויב, וטווח הטילים שלהם, כיסה את כל הארץ.

   אלא שבזמן שאותם ערבושים היו קטנים, אמא שלהם לא הכינה להם תיק אוכל עם סנדוויץ' ובננה - והיא לא שלחה אותם לתלמוד תורה, ולכן הם לא התוודעו לפסוק ה' אִישׁ מִלְחָמָה! (שמות ט"ו ג')

   אותם צוררי ישראל חשבו שְׁכָּל דְאָלִים גָבַר והכל תלוי בגודל הזרוע ובגורם ההפתעה, אך ברוך אלוהינו שלא נטשנו ונקם את נקמתנו ועשה עימנו ניסים וניסי ניסים מעל השכל וההיגיון - וגילה לנו חיבה יתרה וניהל את מלחמתנו בדרך ניסית, השיר והשבח לחי העולמים.

      אלא שבדיוק באותו זמן של מלחמת 'צוק איתן' - התחוללה בסוריה מלחמה עקובה מדם, כאשר קבוצות אִסְלָם נלחמו אלו באלו באכזריות גדולה שאין לתאר ואין לטהר, תוך ניתוק מוחלט מכל כללי הצדק המוסריות הרחמים והאנושיות, והכל מתועד ומוסרט קְבָל עם ועולם, וזמין ברשת האינטר-מת לכל דיכפין ומתיפיפין.

ומה טענו האומות על שתי המלחמות הללו? על מלחמת 'צוק איתן' העולם געש ורעש עם כל תזוזת אצבע של חייל... הגויים כעסו על 'ההגנה העצמית' שהחיילים הפעילו... כל טעות הכי קטנה - ואפילו אם רק מדובר בספק ספיקא של טעות - זה הפך לכותרת היום בכל העיתונים... ולמרות שהמלחמה התנהלה מתוך פסגת הרחמים והופעלה בה שיטת 'הקש בגג' ושאר רעיונות מעניינים - שעזרו לאזרחים (ולמחבלים) להספיק לברוח, במקום לפאר ולשבח את מוסריות חיילי ישראל היקרים, הגויים לא שקטו - ועמלו קשה כדי לשלוח אותם לבי"ד הבין לאומי בהאג, תוך הכפשתם והשחרת דמותם והתנהגותם.

   רק רגע! מה עם סוריה? מה עם ההתעללות האכזרית והברברית המתחוללת שם ומתועדת ברשת האינטר-מת? מדוע על זה בקושי שומעים ציוצים וקול ענות חלושה? למה רק על 'הכלום המוצדק' שחיילים יהודים עשו, הגויים מרגיזים ממלכות ועושים מהפכות ודורשים הבהרות? 

   הוא אשר אמרנו. כשגויים עושים שטויות, הן קטנות והן גדולות, זה לא מעניין אף אחד. אך עַם ישראל הוא אור לגויים, הוא סמל המוסר הזוך והטוהר - והפנימיות שבו היא עם כיסוי מלא, וממנו מצפים לנהוג בשלמות.

נבין זאת, נפנים את הדברים, ונקפיד לקדש את ה' בכל תנועה ופסיעה שלנו.

   כולם מכירים את הפתגם המרגש 'תחייך... מצלמים אותך', ואף אנו נאמר על דרך זו: תהיה שקול ואחראי למעשיך... מצלמים אותך!!! מי? כולם, כל האומות, ואתה אמור לקדש את ה' באמצעות התנהגותך המושלמת.

  זה הזמן והמקום להעלות לבמה סיפור נפלא שיעצים לנו את המסר ויחדד לנו כהוגן את עוצמת הדברים, ויעזרֵנו להבין כראוי את המציאות שעם ישראל 'אור לגויים'.

   סיפר לי יהודי יקר, חבר לי כאח, שדבריו נאמנים עלי כביה תרי.

   בעבר הייתי שותף בניהול ארגון תורני שעסק בקירוב רחוקים, לימים נקלע הארגון למשבר כספי וכל הצוות נתבקש לסייע כפי כוחו, הן באופן ישיר ובין באופן עקיף.

   יום אחד היה לי מעט זמן פנוי, נכנסתי לרחוב אקראי ועליתי שם במדרגות, נקטתי בשיטה המפורסמת של 'הקש בדלת' ונשאתי תפילה לבורא שמאמצי לא יהא לריק, הדלתות והלבבות נפתחו, הודיתי לכל תורם על תרומתו ורוחב ליבו, עברתי מדלת לדלת וחזרתי על הפעולה, ולפתע...

   אני נוקש בדלת אנונימית, כעבור כמה שניות הדלת נפתחת, בפתח ניצב סודני - ומעיניו העגולות זועקת השאלה המתבקשת 'מה החרדי הזה רוצה ממני', מה לי ולו!

   בתחילה נבהלתי. לא ידעתי מה לעשות וכיצד להתנצל על ההפרעה, שהרי אני יודע רק עברית וארמית, אך לא סודנית.

   בלית ברירה ומתוך נימוס - חייכתי אליו ואמרתי לו בעברית צחה 'ערב טוב', ופיזמתי בפניו את התמליל הבא: אי שם ברחבי ארץ קיים מפעל דתי חשוב שאני שותף בו, המפעל נקלע לקשיים כספיים ופעילותו הצטמצמה, ונשמח אם תוכל לסייע.

   סיימתי את דברי והכנתי את עצמי לעמדת מְנוּסָה - על כל תגובה שלא תבוא, אך להפתעתי הרבה הסודני פתח את הארנק ושלף מתוכו סכום כסף, ותוך כדי הנתינה, הוא אומר לי 'אני אוהב לתת לדתיים'!

   שאלתי 'מדוע'? והסודני השיב: לפני תקופה הייתי בירושלים, צעדתי ברחובה של עיר, ולפתע צדו עיני מחזה מעניין. אחד מעוברי האורח נתקע במישהו, כתוצאה מכך אותו מישהו איבד את שיווי משקלו ונפל, ובמצבים כאלו, ההמשך צפוי. זה שנפל צריך להקים כל זעקה ומרה, ליילל 'ולברך' את אותו פושע שעיניו לא פעלו כהלכה, לערוך לו 'משפט שדה' ולתת לו את עונשו על אתר באמצעות שיטות פדגוגיות מתקדמות, אשר שורשן בעשרת המכות המפורסמות, כאשר השיטה הראשונה מכונה 'מכת דם', וכן הלאה...

   אך לתדהמתי הרבה, זה שנפל קם בצורה קלילה וניער את בגדיו כאילו לא קרה דבר, ותוך כדי שהוא ניער את בגדיו וסידר את עצמו, הוא חייך לזה שהפיל אותו והודיע לו שהכל בסדר. לעומתו המפיל היה נבוך והתנצל מעומק ליבו ושאל אם באמת הכל בסדר, אך הנופל הרגיע אותו ונתן לו אור ירוק, והם נפרדו בחיבה ואהבה כידידים וותיקים.

   גיבורי הסיפור הזה הם דתיים ירושלמיים, וההתנהגות הנפלאה הזו כל כך הדהימה והקסימה אותי, והיא זו שהכניסה בליבי את האהבה לדתיים.

   הסודני שתק כמה רגעים, ולאחר מכן הוסיף: דע לך שאני מאמין שהיהודים הם עם מיוחד והתורה שלהם היא הכי נכונה, האמת היא שאני נוצרי - ואסור לי לומר את מה שאמרתי כעת, שהרי זה סותר את האמונה שלי ואת צורת חיי. אך למרות זאת איני חוזר בי ממה שאמרתי, ברור לי שהתורה של היהודים היא הכי נכונה, והראיה הגדולה זו ההתנהגות של הדתיים שראיתי, ושסיפרתי לך עליה.   הסודני סיים את דבריו, פתח את הארנק שוב, הוציא תרומה יותר גדולה ממה שנתן קודם, ונפרדנו לשלום.

   כאן תם הסיפור, אך עוצמתו הנפלאה עדין מהדהדת בעולם, ועושה רעש בכל הרקיעים!

   לא יאומן מה נגרם מהתנהגות אחת של זוג יהודים חרדים לדבר ה' שתוכם כְּבָּרַם, וזה מחדד לנו את הנקודה שעם ישראל הוא 'אור לגויים', וממנו שואבים הגויים אמונה וחיבור לה' (מלב"ים ורד"ק ישעיה מ"ט ו').

   האמת היא שזו זריקת עידוד עצומה עבורנו. מתברר שיצר הרע סתם מנסה להחליש אותנו ולהוליכנו שולל בעבודת ה' באמצעות כל מיני טענות סרק ללא כיסוי, יצר הרע מנסה לשדר לנו שאנחנו דלים וריקים בעבודת ה' - ומה כבר שווה המאמץ שאנו עושים למען שמירת התורה והמצוות. אך כעת זכינו לראות את ההפך! היום השכלנו לאמץ את דברי הנביא שאנו 'אור לגויים', שאנחנו הרבנים והדוגמא האישית של כל אומות העולם וכולם לוקחים אותנו כסמל לפנימיות ושלימות באיכות, ואנו מקדשים שם שמים בכל רגע. יש ידיעה מרנינה יותר מזו?

   מי יודע מה רב השכר הצפון לנו בשמים על הקידוש ה' העקיף שאנו עושים - מעצם היותנו מקיימי מצוות, ואיזו שמחה ורעש אנו פועלים בעולמות העליונים כל רגע. חידוד הדברים הללו הוא ויטמין מספר אחד כנגד יצר הרע, שמנסה לצנן אותנו ולהמעיט בערכנו ועוצמתנו - כדי לנסות לצנן אותנו בעבודת ה'.

   זה עתה זכינו להבין את עוצמת האדם היהודי השומר על איכות ושלימות במידות וזהיר בכבוד רעהו, ברמה של 'הִמְלָכְתַ את חברך עליך' (עיין ראשית חכמה שער היראה פרק י״ב).

   וכיצד באמת ניתן להגיע לכזו איכות נפלאה כמו שראינו בסיפור של הסודני? התשובה רמוזה במילים 'האדם היהודי', באמצעות גימטרייה קטנה, (ששורשה במקום גבוה - והיא אחת מתשעה סוגי גימטרייאות שמביא הרמ"ק הקדוש בספרו פרדס רימונים, שער ל' ח'), והנה החשבון:

   האדם היהודי אמור לדבוק באמת, ולא לסטות ממנה כמלא נימה. אך אין הכוונה שידבק 'באמת שלו', אלא 'באמת התורנית'! זה סוד ההצלחה שהופך אדם פשוט למלאך אלוקים קדוש, שההתנהגות שלו יכולה לרתק כל סודני!

  ובמילים יותר ברורות, על האדם ללמוד את התורה ולהתחבר באמצעותה 'לנותן התורה', ואם האמת נר לרגליו, אזי אין ספק שהוא ישנה את עצמו ויכופף את מידותיו בהתאם לרצון ה' ומצוות תורתו, וכאשר הסודני שלנו יפגוש בו, אזי גם ממנו הוא יתפעל ואף אותו הוא יהלל, לא פחות ממה שהוא התפעל מהירושלמים הנ"ל.

   זה הזמן והמקום לגלות לכולם שבאדם היהודי רמוז שם ה',

   ללמדך, שכל המְפַתח בעצמו את קניין האמת (גימטרייה 'אדם'), ואת קניין התורה (גימטרייה 'יהודי'), מגיע לדביקות בה' (גימטרייה 'האדם היהודי'). כאן המקום לציין שללא עמל התורה - לא שייך להידבק בבורא בשלמות, למרות קיום המצוות ורכישת כל המעלות (תניא פרק ד').

   וכיון שדיברנו בשבח ומעלת לומדי התורה, העמלים בה ומקיימים את לימודם 'הלכה למעשה', לא נוכל להתעלם מפרפרת נוספת בעניין, וכדלהלן: 

   וזה רמז למה שאמרו חז"ל 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם' (ברכות ס"ד ע"א). שבאמצעות 'התורה והאמת' שעמלים בהם בני התורה, בזה שהם לומדים - ומתכופפים לאמת התורנית ומִשְׁתָנִים למענה, משמים משפיעים אהבה אחווה שלום ורעות על העולם כולו, וכולם זוכים לכלי המחזיק ברכה ששמו 'שלום' (עוקצין ג' י"ב).

   ואם כבר הגענו עד הלום, כאן המקום להלום ולחתום את המאמר בידיעה מעניינת, וגם אותה נעלה כאן באמצעות גימטרייה קטנה:

   אכן, חוץ מהנשמה הבסיסית (הבהמית) של האדם היהודי, כל יהודי מכיל בתוכו חלק אלוקים ממעל - נשמה אלוקית שאין לגויים כלל, ועליו לשמור על המתנה הזו ולא ללכלך אותה באמצעות עברות וטומאה.

   האמת היא שגם הנפש הבסיסית (הבהמית) שיש לאדם היהודי שונה היא מזו של הגויים, שהרי שורשה ממקום יותר גבוה (תניא פרק ו' + ח'), ומשום כך התאוות של אומות העולם שונות מהתאוות הגשמיות של האדם היהודי, כמו כן יצר הרע של הגויים שונה משלנו (תניא פרק ז'), ובנוסף לכך האדם היהודי יכול לרומם את נשמתו הבסיסית (הבהמית) ולהפוך את כל פעולותיו הגשמיות לרוחניות מוחלטת, אם יעשה אותם למען עבודת ה' (תניא פרק ח').

   לכן אנו מברכים 'שלא עשני גוי'. שהרי גם לנו וגם לגויים יש נפש בסיסית (בהמית), אלא שבורא עולם עשה עימנו חסד ולא נתן לנו נפש בסיסית (בהמית) כמו של הגויים, אלא נתן לנו ממקור הרבה יותר גבוה, וכתוצאה מכך קיבלנו שלושה מתנות כפי שצייננו מקודם: א) התאוות שלנו יותר מזוככות. ב) יצר הרע שלנו יותר איכותי. ג) יש לנו אפשרות להפוך את כל הגשמיות שלנו לרוחניות גמורה, ולהזדכות עליה בשכר מלא לנצח נצחים.

   זה ההסבר למה שאמרו חכמנו ז"ל שכל מי שמתגייר - נחשב לתינוק שנולד מחדש (יבמות מ"ח ע"ב), דברים שלכאורה אינם ברורים. שהרי בסך הכל נוספת למתגייר נשמה אלוקית, על הנשמה הבהמית שהייתה לו עד היום. אם כן מדוע זה לא נקרא 'לעבור שיפוץ'? למה זה נקרא 'להיוולד מחדש'?

   שאלה זו אולי קשה למי שלא קרא את המאמר הזה. אך מי שקרא - מבין שהמתגייר מקבל 'הכל' מחדש, שהרי גם הנפש הבהמית שלו מתחלפת לאחרת, ממקור יותר גבוה, כמו שיש לכל יהודי.

   כעת השכלנו להבין שאין שום מכנה משותף בין היהודי והגוי, ולמרות שהתשקורת ומשרד הגיחוך (החינוך) מתעקשים לגשר בין יהודים וערבים מתוך השקפת עולם שכולנו זהים מבחינה גנטית ונמצאים במשוואה אחת שנקראת 'בשר ודם', לא נעים לחלוק על אותם דובשניות בפומבי, אך היום השכלנו לדעת שאלו מילים נבובות ללא כיסוי, הנובעות מבורוּת ביהדות וחוסר אינפורמציה אמיתית. (מה לעשות, מסכנים, לא למדו תורה, אז איך ידעו את התרכובת האיכותית שלהם?)

   כאן תם המאמר, ובפתיחתו התמקדנו במעלת עם ישראל ובחיבורו לבורא בכל מצב - גם בזמן שפל רוחני, באמצע הדגשנו שהחיבור לבורא נעשה באמצעות עמל התורה והדביקות באמת (ללמוד ולקיים - ולהיכנע לדעת תורה), וחתמנו את הדברים בהבלטת ההבדל בין היהודי לשאר העמים.

   אין ספק שאם נחדד את הנקודות הללו בליל הסדר ושאר ימי הפסח, נזכה לצאת ברכוש גדול, עם רוחניות עצומה ופנימיות איתנה. 

   יש מי שמפקפק ?