נאמר בתהלים "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר, אודך בעמים ה' אזמרך בלאמים" וגו' (נז, ט-י) וכן נאמר "למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך" (ל,יג). בשני הפס' מופיע שמעורר את כבודו, ומהו הכבוד?- 'כבוד- היא הנשמה שהיא כבוד הגוף' (מצודת ציון) לזמר ולהודות לה'. אז מדוע אומר זאת פעמיים?- אלא שעל הפס' שבפרק ל' דרשו חז"ל 'אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. שנאמר "למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך"' (מגילה ד,א) ועל הפס' בפרק נז' דרשו 'דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר, כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמרו לו: אדונינו המלך עמך ישראל צריכין לפרנסה. אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה, אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו, אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד.. א"ר יצחק בריה דרב אדא, ואמרי לה א"ר יצחק בר אבודימי: מאי קרא?- "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר"' (סנהדרין טז, א-ב) מימלא ניראה שזהו שתי דרגות, יש דרגה שבה מלכות ה' גלויה כמו במלכות דוד שהיה מלך ששלט בעולם כולו, שהיתה גדולה של גילוי ה' בעולם, וזהו הפס' בפרק נז. לעומת זאת יש שמלכות ה' ניסתרת כמו במקרה שבשושן שה' היה ניסתר, שבשניהם צריך להודות לה' ולגלות מלכותו בעולם (שצריך להודות על הרעה כשם שמודים על הטובה). ודבר זה מודגש במיוחד ע"פ המחלוקת כמה משמרות יש בלילה, שלרבי יש ארבע ולר"נ יש שלוש. רבי מביא ראיה מהפס' "חצות לילה אקום להודות לך" ועונה לו ר"נ: 'מה מקיים רבי נתן טעמיה דרבי?- חצות לילה, פעמים חצות לילה ופעמים קדמו עיני אשמורות. הא באיזה צד (=באיזה מציאות זה)?- בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים (היה קם) חצות לילה, ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו (אז) קדמו עיני אשמורת' (יר' ברכות פרק א הלכה א). הרי שלר"נ חצות היה קם כאשר עשה סעודת מלכים, שהתנהג כמלך במעשיו, וזהו כמו החצות לילה שמופיע בגמ' שהיה הכינור מנגן ומעירו, שזה (הפס') קשור למעמד מלכותו. והנה מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א מסביר שהכינור הכוונה לנשמת דוד ('צמאה נפשי' סוף שער א עמ' 39) וניראה להוסיף לראיה 'ומה היה דוד עושה?- ר' פנחס בשם ר' אלעזר בר' מנחם: היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה... א"ר לוי: כנור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד והיה רוח צפוני מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו' וכו' (יר' שם). שניראה שר"פ מסביר מה היה בפועל, שדוד ניגן, ור"ל מביא מהצד הרעיוני הפנימי, שזה בא מעומק, מנשמת דוד, כמו שמסביר מרן הגרח"ד שליט"א. ואיך זה בא?- בבבלי מובא תשובת ר"נ לרבי שהחצות זה יחסית למלך שעומדים בשלוש שעות (ברכות ג,ב) ובהמשך מבוא שדוד אומר לקב"ה שהוא חסיד 'שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלוש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך' (ברכות ד,א) שכעין הוריד את מעלת עצמו בענוה לכבוד ה'. וניראה שזהו ה"כבוד" מזמר לה' ע"י "אודך" שזה כמעט אותם אותיות (ד,כ,ו) רק ההבדל א' (אודך) או ב' (כבוד) שכאשר מבטל את הגשמי בענוה ומחברו לקדושה בנשמתו, הוא מודה לה' בענוה בשם כל הבריאה שה' ברא, שרוצה להתחבר ולהודות לבוראה, וכך דבוק אודך וכבוד. שהכבוד לא שלו אלא נשמתו והוא עצמו בענוה, שאז יכול לבא בשם כל הבריאה ולהעלותה לה'. וכך מאיר את השחר, שהיא כל הבריאה שביום מתגלה בתפארתה כמה שהכל שלמות שה' ברא, וכך מאיר את השחר בקדושה. ו"שחר" אותיות 'חרש' שכל הבריאה מודה ומשבחת את ה' בחרש, בלי שרואים חיצונית, ובא דוד ומעלה הכל לגילוי חיצוני של הודאה לה' על הכל. גם כשמלכות ה' גלויה שאז "אודך בעמים ה' אזמרך בלאמים" שמרומם את כל העולם בגלוי, וגם כשהמלכות ניסתרת "... ולא ידום ה' אלקי לעולם אודך" בכל מצב לא הפסיק לעולם, גם אם קשה ("אלקי" מדת הדין) כי תמיד הכל מתקדם וניתקן וראוי להתחבר ולעזור לתקן את העולם ע"י תפילתנו, שמחברים הכל לה'.

נ.ב. בבבלי ר"נ עונה שדוד אומר ביחס למלכים אחרים, כיון שבחו"ל הקדושה ניסתרת וצריך לעבוד קשה כדי להתקדש, כמו שדוד הכביד על עצמו לקום לפני שאר מלכים, לעומת זאת ביר' עונה שעשה סעודת מלכים, שעצם זה הוא קודש, שכל החומר בא"י קדוש וסעודת מלכים מקדשת המון ומעלה תיקון גדול בעולם.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.