פרשת וייקהל פקודי – מהו תכליתו של לחם הפנים?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשה זו- משה אוסף אליו את כל העם- במטרה  להכריז על  איסוף תרומה למען צרכי הכלל – הקמת המשכן וכליו. היות וכל אחד  נדרש לקחת חלק בהתנדבות זו - נחוצה כאן נוכחות  מלאה של כל  העם,  כפי שנאמר:" וייקהל משה את כל עדת בני ישראל .." [שמות ל"ה, א]

משה מפרט את כל חלקי המשכן שלמענם העם תורם את חלקו.

הוא מזכיר את אומני המשכן :בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך.- חכמי הלב שתרמו מחכמתם וכשרונם לבניית המשכן וכליו.

"ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה: וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה: ולחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת: ובחרושת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת: ולהורות נתן בליבו הוא  ואהליאב בן- אחיסמך למטה דן מילא אותם חכמת לב לעשות כל- מלאכת חרש וחושב ורוקם.." [שמות ל"ה, ל-ל"ה]

ובהמשך הפרשה , מדגיש גם את חשיבות שמירת השבת.

אחד מהכלים שבמשכן היה: שולחן לחם הפנים כפי שהכתוב מתאר:

"ויעש את השולחן עצי שיטים אמתיים אורכו ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו: ויצף אותו זהב טהור ויעש לו זר זהב סביב: ויעש לו מסגרת טופח סביב ויעש זר- זהב למסגרתו סביב: ויצוק לו ארבע טבעות זהב וייתן את הטבעות על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו..." [שמות ל"ז, י-י"ז]

השאלות הן:

א] במה היה ייחודו של בצלאל?

ב] לְמַה  נועד  שלחן לחם הפנים?

ג] מה טיבו של לחם הפנים?

ייחודו של בצלאל בן אורי.

על פי רש"י: בצלאל  נתן נפשו [ליבו] על המלאכה  במשכן יותר משאר החכמים

לכן ה' לא קיפח את שכרו והוא מפרסמו בכל פעם.

בצלאל לא התעלה בכוחות עצמו, אלא באמצעות-"רוח אלוקים" שה' מילא אותו במטרה לקיים את שליחותו בבניית כלי המשכן.

על פי חז"ל: בצלאל היה בסך הכול בגיל שלוש עשרה ובוודאי לא יכול היה בכוחות עצמו להשיג את כישרונו המיוחד, אלא זו הייתה מתנת שמים שאיתה נולד, בנוסף ליכולתו ליצור את הכלים למשכן בכל מיני חומרים -היה לו משהו  נוסף: היכולת להורות- ללמד גם לאחרים את הידע שהיה בחלקו.

הרמב"ן אומר: כי הקב"ה מעיר את תשומת ליבו של משה לכישרונו המיוחד של בצלאל כדבר של פלא. שנועד משעת יצירה למטרת הקמת המשכן. בדומה למה שנאמר לירמיהו הנביא: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך, ובטרם תצא מרחם הקדשתיך"

ספורנו אומר :דבר דומה: הקב"ה מעורר את משה שישים לב כי לפניו אומן לא פשוט כלל-הוא אומן המקבל השראה מכוח עליון.

הגאון מדוויסק  ב: "צופנת- פענח" מפרש את המשפט: "ואמלא אותו רוח אלוקים"- זו הסמכה מאלוקים לעשות עבודה שאין מישהו אחר מסוגל לעשות כן והכישרונות נועדו אך ורק לעבודה זו.

ולאחר סיום מלאכת המשכן וכליו שכח בצלאל את חוכמתו. וזאת בניגוד לאהליאב שהיה אומן והעביר את אומנתו גם לבניו-דור ההמשך.

לדברי חז"ל [בעירובין דף ט"ז] :בצלאל היה אומן שקיבל השראה למטרה נעלה- מלאכת כלי המשכן.

 וכשהושגה התכלית ההשראה בטלה.

אברבנאל : מדגיש כי בצלאל נבחר על ידי ה' -למלא את שליחותו וכדי שלא יחשבו שהוא נבחר על סמך רצונו של משה -לבחור אומנים מתוך משפחתו.

ולכן ה' קרא לבצלאל בשם זה- על שם אביו וזקנו. והוא היה בעל סגולות מיוחדות נבחר מה' לתפקיד כה מרומם.

אבן עזרא אומר: בשם :"הגאון" כי הבחירה הייתה על פי רקע שבטי, בצלאל היה משבט יהודה ,אהליאב משבט דן, שבטים אלה מתוארים בפי יעקב ומשה כאריות. ובגלל שהמשכן על פי חז"ל כדמות אריה- לכן הם נבחרו להקים את המשכן.

"הבאר מים חיים"מפרש: כוח -חוכמה זו שניתנה לבצלאל -משמים הייתה מיועדת אך ורק לעבודת הקודש. ולא לעבודת חולין.

התורה מפרטת את סגולותיו של בצלאל:

א] רוח אלוקים.

ב] חכמה.

ג] תבונה.

ד] דעה.

ה] ידע כל מלאכה.

ו] לחשוב מחשבות לעשות זהב, בכסף ובנחושת.

   ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ.

ח] לעשות בכל מלאכת מחשבת.

ט]  הכוח להורות לאחרים מהידע והכישורים שלו.

שולחן לחם הפנים.

השולחן היה  עשוי מעצי שיטים מצופה זהב ועליו היו מונחים שנים עשר הלחמים וגם שני בזיכי לבונה.

מסביב לשלחן היה כתר זהב.

הוא היה נישא על ידי מוטות שהיו  בשני צדדיו והמוטות היו נתונים בתוך טבעות.

רש"י אומר: כי הזר סביב השולחן - סימן לכתר מלכות ויש בזה  סימן לעושר וגדולה כמו שנהוג להגיד: "שולחן מלכים" לכן הכתר היה למעלה סביב השולחן ככתר על ראשו של מלך.

רבינו בחיי אומר: כי מטרת שלחן לחם הפנים- שיש בו שורש דבר שעליו תחול הברכה, הלחם היה נאכל על ידי הכוהנים משרתי המשכן ויותר מאוחר משרתי המקדש.

ועל פי דעת חז"ל:" כל כוהן שהיה  מגיע - כפול היה שבע, ועל כן נקרא שולחן -שהקב"ה שולח ברכתו בלחם שעליו ומשם  הברכה  משתלחת בכל המזונות ויבוא שובע לעולם"

ברכה זו הייתה: יש – מ-יש כמו מעשי הנביאים שברכתם הייתה יש מ-יש היות ולא היה בכוחם לעשות יש מאין ועל כך העיד אלישע הנביא [מלכים-ב, ד]"אסוך שמן"

הדבר מופיע גם אצל אליהו הנביא בעניין כד הקמח [ מלכים –ב, מ"א, י"ז] אבל הרעיון של יש מאין - נתון ,אך ורק, להקב"ה כפי שהדבר הוכח בבריאת העולם.

אורכו של השולחן היה: שנים עשר טפחים ורוחבו שישה וקומתו: עשרה עם המסגרת והיה מונח אורכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית. דברים אלה אמרו חז"ל בפרק: "שתי הלחם".

רבינו בחיי מביא מדרש יפה: השולחן היה עשוי מעצי שיטים ראשי תיבות= שלום, טובה, ישועה, מחילה.

הלחם שמונח על השולחן -נחשב כקורבן על המזבח כפי שאדם בעל עיניים טובות נוהג להאכיל שם עניים.

וישנו מנהג  חסידים :שבצרפת נוהגים לעשות משולחנם ארון קבורה- כדי ללמד שאדם לאחר שנפטר לא ייקח מאומה אתו לעולם הבא, אלא הדבר שילווה אותו, זו הצדקה שעשה בחייו והטובה שמטיב על שולחנו ועל כך אמרו חז"ל:" המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו"

וישנו גם רמז יפה במשפט: "וצפית אותו זהב טהור- פה ישנו רמז לשלוש מברכות המזון:

זה"ב:

 ז'- ברכת הזן את העולם,

ה'-  הארץ.

ב'- "בונה  ירושלים".

לחם הפנים.

על פי רבינו בחיי נקרא הלחם הזה: "לחם הפנים"- על שם שהיו לו פנים שנראות לכאן ולכאן-  לצידי המשכן מכל צד.

ועל פי המדרש: היה נקרא לחם "הפנים" שעוביו היה במידה של טפח ועל כך דרשו חז"ל: "אין פנים פחותים מטפח- כתיב הכא :"אל פני הכפורת" וכתיב התם [בראשית כ"ז, ל]"ויהי כאשר כילה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יעקב מאת פני יצחק אביו"

ועל פי הקבלה: נקרא :"פנים" כי מונח לפני ה' תמיד.

יונתן בן עוזיאל מפרש: "לחמה גוואה"-הלחם הפנימי. שהיה חלק בלתי נפרד מהשולחן.

הרשב"ם אומר: כי לחם הפנים נקרא כך היות והיה: "לחם נאה, לחם הראוי [להינתן] לפני שרים"

לפי דברי הרמב"ם[הלכות תמידין] : שהיו ללחם פנים רבות.-לחם מרובע שיש לו שישה צדדים ולא לחם עגול או שטוח.

לחם הפנים נקרא: גם בשם: "לחם התמיד"

 וגם בשם: "לחם המערכת"

לחם הפנים- נחשב לאחד מעשרים וארבע מתנות כהונה.

התלמוד מונה בסדר נזיקין שלוש עשרה סגולות שיש ללחם, ביניהם:

סגולה להגביר את הריכוז, מגן מפני מחלות, מונע טעם מר בפה.

לסיכום,

לאור האמור לעיל: ניתן ללמוד, כי כל כלי המשכן נעשו על ידי חכמי לב, דוגמת בצלאל בן אורי שקיבל השראה וכישרון מיוחד מאת הקב"ה .

ולגבי השולחן ,ניתן להסיק כי הוא סימל  את שורש הברכה  וכתר מלוכה במשכן .

מי ייתן ונזכה בקרוב להקמת מקדש שלישי ובו כל כלי הקודש. אמן ואמן.