חג הפסח חל ב-טו בניסן כיון שאז היתה מכת בכורות והיציאה ממצרים והפסח שעשו במצרים, אולם מדוע דווקא יצא בתאריך זה, הרי מן הסתם יש סיבה ולא סתם מקרה, ובפרט ש'מגלגלין זכות ליום זכא' (תענית כט,א) אז מה מיוחד ביום זה?- וניראה שזה משום שהעוןלם ניברא בפועל בניסן (ראה באריכות בדברי מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' 'ר"ה' 'תשרי וניסן' וכו') ולכן עניין התיקון של העולם הגשמי הוא בניסן, ולכן בו יצאו לחירות כדי להיות עבדי ה' ולתקן את העולם. והנה אמרו חז"ל 'אמר ר"י משום רשב"י: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד ניגאלין' וכו' (שבת קיח,ב) ולכן אם נחשיב שבועיים מ-א' ניסן יצא ב-יד' ניסן, שאז מקריבים את הפסח כהכנה לגאולה כמו שהיה במצרים שבזה התכוננו לגאולה. אמנם גם למ"ד שבניסן ניברא העולם הכוונה שאדם הראשון נוצר ב-א' ניסן ולא העולם (שהבריאה החלה בסוף אדר) בכ"ז זה נחשב ע"פ רגע הופעת אדם בעולם כיון שעליו מוטל לתקן את העולם ולכן סופרים שבועיים מזמן הופעתו בעולם (שלא ע"פ הימים מזמן הבריאה ש-א' ניסן הוא יום שישי). ועוד, שבטו' זה כנגד שם 'י-ה' (גימטריה) שהוא קבוע בעולם שלא כמו המשכו שניסתר מהעולם בגלל עמלק, ולכן גילוי ה' שבליל הסדר (במצרים) נישאר לעולם, ולכן זהו ב-טו' כנגד השם שהתגלה ולא יסתר, שלא יפסיק מגילוי ה' הזה שניגלה בעולם. בירושלמי (תענית פרק א הלכה א) מובא 'א"ר לוי: אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא' וכו', שלכאורה זה מחלוקת בין הבבלי והירושלמי. אולם אפשר שתלוי כיצד שמרו- בהידור או רק כהלכתו, וכן האם מאהבה או מיראה, שדברים אלו משפיעים על מעלת השבת ולכן גם על חוזק תיקונה בעולם, ומימלא משפיע האם צריך שתי שבתות או מספיק שבת אחת. אולם אפשר שיש הבדל, שבמקרה ששמרו שתי שבתות כהלכתן שמראש קיבלו עליהם לשמרם או אפילו לא חשבו מראש אולם שמרו על שתי שבתות, ניגאלים מיד. אולם כששמרו שבת ראשונה בא בן דוד לגאול, אולם עדיין יש לו עבודה לעשות כדי לתקן את העולם. לכן ביר' זה מופיע אחרי 'ר' אחא בשם ר' תנחום בי ר' חייה: אילו ישראל עושין תשובה יום א' מיד היה בן דוד בא, מ"ט? "היום אם בקולו תשמעו"'. כך גם בשבת צריך עניין של חזרה לשלמות התורה, כמו בתשובה שזה תיקון לכל העברות, כך גם בשבת היא כנגד תרי"ג מצוות (יר' נדרים פרק ג הלכה ט) ולכן כעין תיקון. אולם צריך גם לעשות בפועל ולא רק כעין, ולכן בא בן דוד אבל עדיין צריך לתקן את העולם לשלמות במצוות, ואם לא יעשו כן תתבטל שליחותו, ואם לא יעשו כן אבל ישמרו שוב שבת כהלכתה (שהיא שבת שניה) זה יעלה את החשיבות כמו תרי"ג מצוות ממש לגמרי ותהא הגאולה. מימלא בבריאה יום א' ניסן היה שישי, ולמחרתו בשבת עדיין לא החל התיקון כי נחשב לסיום הבריאה שקודם (ולכן אש שפועלת בעולם לתקנו פיזית- וכן רומז לאש הקדושה ע"י האדם שבא לתקן את העולם, נוצרה רק במוצ"ש [פסחים נד,א] לרמז על תיקון העולם שהוא ממוצ"ש והילך) ולכן שבת שאח"כ זהו ט' ניסן, ולכן למחרתו מתחילים לקיים בפועל את המצוות לשלמות הגאולה,ולכן ב-י' ניסן הצטוו במצרים לקחת שה לקרבן פסח, ואכילתו והגאולה ב-טו ניסן שהוא יום שישי (בבריאה) שבו ניגמר השבוע הפיזי בבריאה, הושלם תיקון העולם של כל הניברא בימים, שכל יום מתקנים במצוות את הניבראים בו, ולכן בו (טו ניסן) יוצאים לחירות לגאולה. וע"פ שתי שבתות יוצא בימי הבריאה ששבת 'רגילה' שניה יצאה ב-טז ניסן, שהוא יום הקרבת העומר שבו מתחילים לעלות בקדושה עד השיא במתן תורה (ראה בדברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, על עניין העומר עד שבועות ,ב'לזמן הזה' א' 'ספירת העומר'), שיסודו הוא בכח של זמן טז' ניסן כשבת שניה שהוא רמז על הגאולה- שלמות הקדושה.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.