השו"ע בחר לפתוח את הלכות הפסח בהלכה "שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום".

אנו מכירים הלכה אחרת "משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת",  מדברי הביאור הלכה משמע שמדובר באותו עניין-לימוד הלכות פסח-רק הזמן שונה-ההלכה הראשונה זמנה שלושים יום קודם פסח וההלכה השניה זמנה בפסח עצמו, כך כותב הביאור הלכה  "אלא שהוא כתב דלאחר שלושים יום קודם, שוב אין צריך ללמוד בחג עצמו, והרבה אחרונים חולקים עליו".

אולם ניתן לבאר שיש כאן שתי הלכות שונות במהותן, ההלכה הראשונה -לימוד ההלכות על מנת לדעת את ההלכה, ההלכה השניה-מדיני כבוד היום לקרא את הקריאה המיוחדת לאותו היום -ואכן מטרתה של קריאת התורה ביום טוב שונה מהותית ממטרת קריאת התורה בשבת, מטרת קריאת התורה בשבת זה לגמור את התורה פעם בשנה או פעם בשלוש שנים, תלוי במנהגים,  על מנת להיות בקי בה, מטרת קריאת התורה ביום טוב זה לקרא בענינו של יום-וכן לדרוש  ברבים מענינו של יום, הנפקא מינה יכולה להיות באדם שבקי בכל הלכות החג-שלושים יום קודם החג הוא אינו חייב לדרוש בהלכות החג, אך חייב לשמוע את קריאת התורה ולשמוע דרשה בכבודו של יום בחג עצמו, כיון שכבוד יום טוב אינו נוגע כלל לשאלה האם האדם יודע את ההלכות של היום.

אולי ניתן להביא הוכחה שבמציאות  לכך שמדובר בשתי הלכות נפרדות-הרי אם מדובר רק בהלכה אחת, שמטרתה לדעת את ההלכות-לא מובן מה התועלת בשינון ולימוד הלכות בדיקת חמץ, בל יראה ובל ימצא, וכד'-בפסח עצמו, בשעה שזמן המצווה כבר היה.

כידוע יש מחלוקת האם הדין של "שלושים יום קודם החג" נאמר רק על פסח או אף על שאר החגים, ואילו בנוגע לדין של "משה תיקן להם לישראל" בודאי זה נאמר אף על שאר החגים, אם תאמר שמדובר בהלכה אחת שמחולקת לשני זמנים-לא ברור למה לעיתים ההלכה הזו נוהגת בשאר החגים ולעיתים לא, אם תאמר שמדובר בשתי הלכות נפרדות-זה יותר ברור.

גם בנוגע לאמירת "במה מדליקין" בבתי הכנסת בליל שבת-אם תאמר שהפרק הזה נאמר על מנת לדעת את ההלכות-לא מובן למה בחרו דווקא בפרק הזה מכל הלכות שבת, מה עוד שהפרק הזה נקרא אחרי שכבר הדליקו נרות שבת, יותר מובן אם נסביר שהפרק הזה נאמר משום כבוד היום, ובשביל כבוד היום-מספיק לקרא פרק אחד.