גם מעשה העגל לטובה!
"ויגף ה' את-העם על אשר עשו את-העגל אשר עשה אהרן"
כידוע תיבת אשר מורה על שמחה, לשון אושר, כפירוש רש"י (דברים לד,יב) "אשר שברת. הסכימה דעת המקום לדעתו, שנאמר אשר שברת,יישר כחך ששברת”. או אישור, שאישרו ושיבחו על שבירתן (שבת פז.). לפיכך אפשר לדרוש כל תיבת אשר בתורה כבניין אב של ציווי לשמוח. [מתוך חידוש שלי לפרשת ואתחנן פרק ו' פס' ד']
לפי זה קשה לכאורה להסביר את השימוש הכפול בתיבת אשר בפסוק זה.
אם הקב"ה גזר עליהם 'מיתה בידי שמים...בלא התראה' (רש"י על הפסוק) כיצד משבח אותם באותו פסוק עצמו (כבדרשה דלעיל 'אשר שבארת')
אלא שידוע שהתשובה קדמה לתורה ולבריאת העולם, וכל מה שיכול לשמש את מעשה התשובה חשוב בעיניו יתברך לאין-ערוך אפילו מהחטאים שהם בגדר "יהרג ובל יעבור".
ואכן הגמרא בעבודה זרה דף ד' עמוד ב' משווה את מעלת דוד המל ע"ה - משיח ה', למעלת העם שחטא בחטא העגל:
"לא דוד ראוי לאותו מעשה, ולא ישראל ראוין לאותו מעשה; לא דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב: (תהלים קט) ולבי חלל בקרבי; ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב: מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים, אלא למה עשו? לומר לך, שאם חטא יחיד - אומרים לו: כלך אצל יחיד, ואם חטאו צבור - אומרים להו לכו אצל צבור".
ואם יבוא אדם להקשות שישראל לא כיוונו למטרה עילאה זו אלא להתיר לעצמם ע"ז, ש"ד וג"ע, כדכתיב "וישב העם לאגל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב, ו) - מצינו בבריתה שנאמרת בסיום פרק-שירה: כלבים כתיב בהם ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, ולא עוד אלא שזכו לעבד עורות מצואתם, שכותבין בהם תפילין ומזוזות וספר תורה, על כן זכו לומר שירה. כלומר העובדה הטבעית שצואתם של הכלבים משמשת לעיבוד קלף לתשמישי סת"ם די בה לזכות את הכלבים לומר שירה. באותו אופן נראה לי לומר, היות והגמרא לומדת את האפשרות של דרך תשובה לציבור ממעוללי חטא העגל, די בכך שתשבח התורה את אהרון ואת העם.
ומכיוון ומידה טובה מרובה, החטא - חמור ככל שיהיה - יכופר וישכח במועד זה או אחר, אבל הזכות להורות את דרך התשובה, תזקף לזכותם לעולם ועד ויזכו בשכר כל ההולכים בעקבותיהם, בדרך התשובה השלמה העולה בית א-ל.
לע"נ סבי עזרא בן נעם (יד' אדר א'), סבתי מעתוקה בת לולו (י' אדר) וחמותי רחל בת עדינה (טו' אדר א') בתוך שאר נפטרי ישראל.