פירוש נוסף של רבינו לפסוק זה (ליקוטי מוהר"ן ח"ב סימן נט בסופו): "דע, כי מצווה גוררת מצווה (אבות ד), נמצא, שהמצווה גוררת את חברתה, ובודאי יש איזה בחינה בין המצוות, מה שהוא בין מצווה למצווה, שהוא מקשר מצווה אחת לחברתה, אשר על ידי זה המצוות נגררים אחת אחר חברתה, ובאמת זאת הבחינה בעצמה , היינו מה שהוא בין המצוות כנ"ל, זאת הבחינה היא גם-כן יקרה מאוד...ובחינה שבין המצוות כנ"ל הוא כגון: וידבר י-הוה אל-משה לאמר ועשית. ובודאי יש עבודה גם באלו הדיבורים, שהם קודם המצווה, כי עיקר המצווה בעצמה נאמר בתורה אחר-כך, אחר תיבת ועשית, אבל באמת בודאי גם בפסוקים הנ"ל שבין מצווה למצווה, יש בהם עבודה."