"וידבר י-הוה אל-משה לאמר". אל-משה אותיות "שה אלם". כידוע מהמדרש בטרם נשלח משה להיות מושיען של ישראל נבחן ברדפו אחרי שה שהשיב לעדר. לכן כל עוד והצאן מסוגל להשמיע קול, עליו לעשות כן, וכאשר נאלם דום ונודם קולו על הרועה לעשות זאת לפעות ולשאת קולו במרומים למען צאנו. כך פעל משה במעשה העגל כאשר העתיר בפני הקב"ה "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב,לב) – כיוון ולבני ישראל לא היה פתחון פה, היה מוכן מרע"ה למסור נפשו למענם.