"וידבר י-הוה אל-משה לאמר". אל-משה אותיות "שאל-מה" היינו שה' ייעץ למשה להתפלל על התפילה/ענווה/ביטול/אמונה (כל אלו בחינות "מה") בבחינת "מה תצעק אלי!" כי אין תפילה שהולכת לאיבוד, וכל עשייתנו נזקפת למשה ונעשית בכוח ענוותנותו, אמונתו, ביטחונו בה' ובכוח תפילותיו. וכיוון וה' ידע שנזדקק לתפלות רבות האיץ באבות, באמהות ובמרע"ה להרבות תפלות – כדי שישתמש בהן בעתיד לבוא, לחולל הגאולה האחרונה.