"ויאמר משה אל- הא-להים הנה אנכי בא אל-בני ישראל ואמרתי להם א-להי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו-לי מה-שמו מה אמר אלהם"

    בידוע שמשה כלול מ60 ריבוא נשמות ישראל. ומה שישראל שאלו זאת אח"כ, הטעם בשאלתו של משה ששאל זאת בתחילה. ולכאורה, לו היה נמנע משאלתו, אולי היו גם הם מגלים אמונה שלמה ולא מקשים דבר.

ונראה לומר שהסיבה לשאלתם שאלה זו את משה, מקורה בכלל ההשגחה 'אין ייסורים בלי עוון', והעוון – החשש-ספק שקונן בלב משה.

נפקא מינא אישית: כאשר מבין את עצת ה', לא יקשה ולא ינסה להבין בשכלו או לחזות ההשלכות וכל שכן שלא יאמין להפחדות הסיטרא אחרא, אלא יסמוך על ה' ב"עיניים עצומות", שכבר ראינו אי אפשר לסמוך על עינינו וכל שכן על עיני-שכלנו כלל. ואף על פי שיש בידינו הכלל, שיש עניין שהכל יתהפך לטובה, מוטב לקבל הטובה מלכתחילה בלי הניסיון והמבוכה, היו לא תהיה, ברחמיו יתברך.