יש שהאדם מדמה לעצמו ירידה והוא באמת עולה; יש שירגיש כעולה והוא רק נופל. ודרוש שכל ישר להבין, ודיבור נכון וצנוע להמתיק. "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן, ויאחזו בה" = 2223, לומר אשר [מש' טז,כא] "לחכם לב יקרא (ייקרא) נבון, ומתק שפתים יסיף לקח"; כי הגיעו ישראל למצרים וישבו באחוזה טובה וראו זאת כהצלה, ובאמת אמר ה' (הוש' ז,יב) "אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים", ללכוד אותם אל תוך התיקון הכללי אשר יסגל אותם לקיים יעודם אליו נוצרו. יורדים למצרים כדי לעלות משם, והדרך מתוך הטוב הבדוי של מצרים אל הטוב של ישראל יהיה הנושא המרכזי של כל התורה, ידריך את האדם להפיק תועלת אמתית מחייו. 

הרי "בארץ מצרים, בארץ גשן" = 1319 באו וישבו. במקום של עושר, של מרעה טוב, ומים יש לאדם ולבהמה, וכלום לא חסר לכאורה. אך כל הטבע, כל העושר הבא ממילא, אוחז בעיני האדם; וכל רגע שעובר הוא מתרחק מהתודעה האמתית - כל כך נעים החלום הזה! אבל דרכי ה' נסתרות: (שמ' יד,ד) "וחזקתי את לב פרעה" לצער וליסר את ישראל, להפוך את הקערה על פיה, לעורר בהם געגועים. וכשמצרים יכביד עלינו ניזכר (יח' כ,לז) "במסרת הברית": עולם של שפע טוב לעינינו, ומאחורי הגב הקיר האפל, המוזנח, עדור כל קישוט ופיתוי. [יש' לח,ב] "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל י-הוה", ולבות ישראל יתעוררו [ברא' מה,כה] "ויעלו ממצרים, ויבאו ארץ כנען, אל יעקב אביהם", ובהיאחזם שוב בה' (במ' יג,כא) "ויתרו (ויתורו) את הארץ" ויכמהו (דב' ל,יח) "לבוא שמה לרשתה".

וישבו במצרים "ויפרו וירבו מאד" = 571, מעל לכל הסביר והטבעי עד כדי שישאלו (יש' מט,כא) "מי ילד לי את אלה", ואם ישכילו (מש' ד,א) "לדעת בינה" יראו את יד (ירמ' טו,טז) "י-הוה א-להי צבאו-ת" אשר הורידם שמה להיטיב (יהו' י,מב) "לישראל" (שמ' לד,לד) "עד צאתו" משם. כי כל הידוע בשכל צריך להתמזג ולהתבשל בלב האדם, עד אשר שום גלות תהיה טובה בעיניו, ותמיד יהיה המצוי מתוק לחיקו, ואז (ש"ב יז,ג) "כל העם יהיה שלום". דוקא מתוך הירידה אל "ארץ גשן" = 644 המסנוורת ביופיה, שמה יתעלה האדם מכל הבלי העולם וימאס בהם, כי יתעורר לבו הרך לפעום בכח מחודש באשר [דב' לב,יב] "י-הוה בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר"; ואז יהיה מוכן, כל אדם על פני האדמה, לגלות את דרכו בחזרה אל (שמ' טז,לה) "ארץ נושבת" = 1049, ארץ (ברא' מד,ל) "קשורה בנפשו" לקיים עליה מלכות שמים. "וישב ישראל" = 859 לבטח, ואם יפלו מקדושתם יקום זכרון מצרים עליהם ותפול עליהם צרה, (שופ' ג,ט) "ויזעקו בני ישראל אל י-הוה" ויתבטלו לרצון בוראם עד אשר (יש' יג,ז) "כל ידים תרפינה", (ירמ' ט,יח) "בשנו מאד כי עזבנו ארץ", כי נפלנו מהמלכות (תהי' קלז,ח) "שגמלת לנו". ובכל פעם בפעם, ובכל איש ואיש, תהיה "יציאת מצרים" = 891 לעורר (שמ' כד,ז) "נעשה ונשמע", תודעה בה המעשה הישר והטוב מקדים את ההבנה ואת ההגיון, (ירמ' ל,כא) "לגשת אלי, נאם י-הוה".