"וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה" (מח,ח) '"ויאמר יעקב אל יוסף א-ל שד-י וגו' ויאמר הנני מפרך והרביתיך" התחיל עושה את בני יוסף שבטים, שנאמר: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי”. "וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה" אמר ר' יהודה בר שלום: וכי לא היה מכירן והלא בכל יום ויום יושבין ועוסקין בתורה לפניו, ועכשיו הוא אומר מי אלה, לאחר ששמשו אותו שבע עשרה שנה שעמד במצרים לא הכירן?- אלא שראה לירבעם בן נבט ולאחאב בן עמרי שעומדין מאפרים עובדי עכו"ם, ונסתלקה רוח הקודש ממנו. כשראה יוסף כך, מיד נשתטח בקרקע ובקש רחמים לפני הקדוש ברוך הוא. ואמר: ריבון העולם, אם הן ראויין לברכה, אל תחזירני היום בבושת פנים. מיד הכניס הקב"ה רוח הקודש ביעקב וחזר וברכן. ומנין? שכך כתיב: "ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו" (הושע יא). תרגלתי רוח הקודש ליעקב, בשביל אפרים. אמר ר' שמואל בר נחמן: שני פעמים נסתלקה רוח הקודש מיעקב באותה שעה: אחד כשבקש לברך אפרים ומנשה, ואחד כשבא לגלות הקץ' (תנחומא "ויחי" סימן ו') מדוע היה צריך רוה"ק כדי לברך, שיברך כמות שהם?- בפשטות זהו שאומר שעשאם כשבטים, ולכן בשל עניינים כאלו גבוהים בקדושה חייבים חיבור לרוה"ק, לראות שזה פועל לרצון לפני ה', וע"י רוה"ק חל בזה גם אישור מה'. אולם נראה יותר מזה, שבפס' לפני זה נאמר "ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען, בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה, ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם" (פס' ז). ופרש"י '"ואקברה שם" - ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שע"פ הדבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנא' "קול ברמה נשמע" וגו' והקב"ה משיבה "יש שכר לפעולתך נאם ה' וגו' ושבו בנים לגבולם"'. הרי שיש עניין של הגלות והגאולה בהקשר לרחל, וזה משום שממנה מי שנילחם בצר לישראל, שזהו יוסף שנילחם בעשו (ב"ב קכג,ב). לכן כדי שיחול על כלל בנ"י עשה את בני יוסף כמו השבטים וכך כעין חל כח יוסף על כלל השבטים, וכך משריש כח לגאולתם. לכן כאשר ראה את בני יוסף שיוצאים מהם מלכים שעבדו ע"ז הסתלקה ממנו רוה"ק, שהקשר של רצון ה' שהתגלה לו בכדי לקבור את רחל בדרך, מתנגש עם בני יוסף שמהם עובדי ע"ז שזה חלק מהיציאה לגלות (בשל 3 העברות) אז כיצד יש בכחם לגאול? ובפרט גאולה עתידית שסופה (בהשמדת עמלק - כחו של עשו בטומאה) בגילוי ה' בעולם, “מלאה הארץ דעה את ה'” (ישעיה יא,ט) שזה ההיפך הגמור מע"ז? לכן רוה"ק, שהוא דעה את ה', נעלם מיעקב. ויוסף ביקש שיחשב להם ע"פ מה שהם וכך חזרה רוה"ק, שהם צדיקים ולכן אמנם יש בצאצאיהם רשעים אבל זהו לא מהותם שלהם, אלא שלהם זה כח הקדושה. לכן מקושר סילוק רוה"ק כשבקש לברך את אפרים ומנשה, והסילוק כשבא לגלות לבניו את הקץ שיהיה לעתיד לבא. ניראה שלמדו שאמר "מי אלה" בשל הקדושה, שזהו שמדגיש 'יושבים ועוסקים בתורה לפניו' שמכירם בהקשר קדושה, וזהו "וירא ישראל" וגו' שלו נאמר 'ויבט ישראל אל בני יוסף' הינו מבינים שלא ראה אותם (כיון שזקן וכבדו עיניו מלראות) מזה שנאמר "וירא" סימן שראה , אז מדוע לא זיהה?- אלא שזהו "מי אלה" מי הם שאינם ראוים לברכה בהקשר לרחל שנאמר קודם. וזהו שדרשו בהמשך מ"ועיני ישראל כבדו מזוקן" (פס' י') שהיה זקן ויושב בישיבה (יומא כח,ב), שדרשו על הראיה כמו קודם ששאל על בני יוסף, ועוד שדומה לכיהוי עיניו של יצחק (כז,א), שגם שם זה היה בהקשר לברכה וזיקנה ודרשו שהיה זקן ויושב בישיבה, ושם בהמשך יצחק ברך את עשו שימרוד באחיו אם יעקב יעבור על התורה (כז,מ), כך שיש קשר לעשו נגד יעקב, כמו שכאן יעקב ברך את בני יוסף כמעלתם נגד עשו, ולכן דימו בניהם שקשור לראיה של קדושה מכח שהיה זקן ויושב בישיבה כמו שנלמד אצל יצחק (וראה בדברי מרן פאר הדור הגאון הגדול הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “ויחי" חידוש יפה להסבר סילוק השכינה אצל יעקב). ומה שהראה יוסף ליעקב את שטר כתובתו (פס' ט'. ברש"י) זה כדי להראות את יחוס בניו שנעשה בקדושה שלכן הם ממשיכי כחו בקדושה לילחם בעשו ולתקן את העולם לעתיד לבא בבי"א.