סיפור לשבת - סדר תפילה !!
נכתב על ידי DL2000, 4/12/2014
בס"ד
בזוהר הקדוש פרשא דידן (ח"א דף קסט.) לומד מפסוקים
אלו סדר תפילה, ראשית, במה שהקדים יעקב אבינו ע"ה
שבח הבורא לפני בקשתו, ללמד שצריך איש ישראל
לסדר תחילה שבח הבורא, ורק אחר כך לבקש בקשותיו.
שנית, שצריך לפרש בשפתי פיו בבירור את תפילתו
ובקשתו, ולא להסתפק בתפילה כללית בלשון כוללת
של הצלחה.
וזל"ק (בתרגום): "מי שמתפלל תפילתו צריך לפרש דבריו
כראוי, 'הצילני נא', ואם תאמר שכבר הצלת אותי מלבן
– לכן פירש 'מיד אחי'. ואם תאמר שגם קרובים אחרים
סתם אחים נקראים – לכן פירש 'מיד עשו'. מה טעם, כדי
לפרש דבריו כראוי. ואם תאמר למה אני צריך להצלה –
לכן פירש 'כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני', כדי להודיע
הדבר למעלה ולפרשו כראוי, ולא יסתום דברו" ע"כ.
עיין שם שהאריך עוד בענייני התפילה, הנלמדים מסדר
תפילה שבפרשתנו.
[טיב השידוכים (מהדורה חדשה ח"א) – שער התורה פרשת וישלח]
• ~ • ~ •
סיפר לי הרה"ג רבי ירחמיאל ישראל סקולא שליט"א
מארצות הברית, "סאדאוונאר רב", אחד מן הרבנים
החשובים והוותיקים שבאמריקה, שזכה להסתופף
רבות בצילא דמהימנותא דהגה"ק מסאטמאר זצוק"ל
בעל "דברי יואל". על יהודי אחד מבני קהילתו ה"ה הר"ר
יהושע בערטראם הי"ו, שהצטרף אליו מדי שנה לנסיעה
אחת אל הרבי, והיה הרב נכנס עמו יחדיו בקודש פנימה
להגשת הפתקא וקבלת ברכה, והיה ממליץ עבורו אצל
הרבי.
שנה אחת הניח רבי יהושע על שולחן הרבי ביחד עם
הפתקא 'פדיון' גדול מאוד בסכום עתק היוצא מן הכלל,
הרבי בירכו כדרכו בכל טוב. אך לאחר שיצאו חשש הרבי
שמא נתן האיש מעבר ליכולותיו, וביקש לקרוא לפניו
שוב את ה'סקאליעהר רב', ושאלו אם לא יצא רבי יהושע
מגדרו הפעם, והאם יכול הוא להרשות לעצמו 'נתינה'
שכזו.
ענה הרב בחכמה: אם יכול הוא או לא, זהו העסק שלו...
הרבי צריך רק להתפלל שיוכל תמיד לתת עוד כהנה
וכהנה, ולהוסיף על נתינותיו פי כמה וכמה...
נהנה הרבי מתשובתו הקולעת של הרב, ונחה דעתו.
[פרטית כ"ח טבת תשע"א]
• ~ • ~ •
אבי הרב הגאון שליט"א בעל מעדני השולחן התייתם
בגיל שמונה, ואינו זוכר הרבה מבית אביו הגה"צ המקובל
האלקי רבי גמליאל רבינוביץ ראש ישיבת קישענוב
זצוק"ל. בין הדברים שנותרו חרותים בזיכרונו, ומספר על
כך תמיד, הוא בענין התפילה.
לפעמים בעת התפילה היה חומק אל תחת טליתו של
אביו, שהיתה משולשלת על כל ראשו, כשפניו הקדושים
מוסתרים בתוכה. ובתור ילד קטן השתוקק מאוד
להשתתף עמו בתפילתו, ושם ראה את אביו הצדיק
שופך נהרות של דמעות בתפילתו הנרגשת!
בכל אימת שנזכר בכך, למרות שיש כבר יותר משמונים
שנה מאז, הוא בוכה מחדש, באומרו שנשפכו שם שתי
נהרות של דמע!
[טיב המועדים פסח]
• ~ • ~ •
האחים הקדושים הרבי רבי אלימלך והרבי רבי זושא
זצוק"ל בעת שערכו את גלותם הידועה, הגיעו לעיירה
אחת בפולין של מעלה, שם מצאו בחור בעל נשמה
גבוהה ונעלה, שהיה זורח ומאיר בשמים ובארץ. הם
התפלאו כיצד זכה לאור מופלא רום מעלה כזה, ושאלו
את אמו איך זכתה לבן חשוב כזה, שמא בעלה תלמיד
חכם או צדיק נסתר וכיוצא.
אך האם סיפרה להם שבעלה הוא איכר פשוט, אבל בכל
שבת כשהוא שר בדבקות וכיסופין את זמירות השבת,
כאשר מגיע לפיסקא: "ויזכו לראות בנים ובני בנים
עוסקים בתורה ובמצוות וכו'", הרי הוא פורץ בבכי גדול
מאין הפוגות, זמן רב מתמוגג הוא בדמעות, ופעמים
שהוא נופל כמתעלף לארץ מתוך תפילתו, וצריך לעוררו
ולהקימו.
אם כך – אמרו האחים – הרי הכל מובן, שכן אין לך דבר
העומד בפני התפילה!
ואכן גדל הנער וברבות הימים נעשה לאחד מגדולי צדיקי
הדור, הלא הוא הרה"ק רבי דוד מלעלוב זצוק"ל.
ללמדנו עד היכן מגעת כוחה של תפילת אבות ואימהות
על בנים, ויש להרבות בבכיות ותחנונים להצלחת הבנים
והבנות בכל ענייניהם לטובה ולברכה.
[מתוך שיעור בישיבת 'עטרת התורה' – כ"ג סיון תשס"ב]
• ~ • ~ •
סיפר לי איש נאמן מיקירי קרתא דשופריא, שהוא
מקפיד מנעוריו לומר 'תיקון חצות' בכל לילה.
פעם אחת מחמת סיבה מסוימת לא התעורר בחצות,
ובדיוק באותו הלילה פרץ גנב אל תוך ביתו, ומתוך הרעש
שנוצר התעורר תיכף לאמירת 'חצות', מיד כשיצא מחדרו
נבהל הגנב על נפשו, וברח בלא שהספיק לגנוב כלום.
והראיתי לפניו דברים מפורשים שכתב מוהר"ן זי"ע
מברסלב, בספר המידות (ערך גנבה וגזלה חלק שני ס"ק ה), וזל"ק:
"על ידי אמירת תקון חצות, ניצול מגנבים" עכל"ק.
• ~ • ~ •
הגה"צ רבי שריה דבליצקי שליט"א עבר פעם ניתוח
קשה, ושכר 'אח' מיוחד שיטפל בו בבית החולים, כדי
שלא תיגש אליו חלילה שום אשה, וכן הביא אותו אח
עבורו את האוכל הכשר מביתו, ודאג לכל שאר צרכיו.
לאחר הניתוח היו לו מכאובים קשים וייסורי תופת,
האח המסור לא היה מסוגל לראותו כך בסבלו, ורצה
להזריק לו זריקת הרגעה. אך להפתעתו התנגד לכך
הרב, ולא הסכים לקבל את הזריקה.
מדוע? נזעק האח, הרי הרב סובל ייסורים נוראים!
הוא לא הצליח להבין איזו מניעה הלכתית יכולה
להיות בזריקה פשוטה זו.
אסביר לך, ענהו הגאון בחיוך קל, הנה עומדים אנו
כעת כשעתיים לפני חצות, ובשעת חצות צריך כבר
לקום לאמירת 'תיקון חצות', וחוששני שהזריקה
תרדים אותי ולא אתעורר בזמן!
רק לאחר שהבטיח האח להעירו בחצות לילה, הסכים
הרב לקבל את הזריקה!
[ [פרטיות, קלטת מס' 82
• ~ • ~ •
תפילתו של מורנו הגה"צ רבי זונדל קרוזר זצוק"ל
היתה בדבקות פנימית, ותמיד קבועה ומסודרת.
בהזדמנות אחת אמר לי, שמעולם לא דילג סדר
קרבנות בתפילה!
הוא היה יושב במנוחה, ואומר במתינות וביישוב
הדעת את כל סדר התפילה מילה במילה מתחילה
ועד סוף, בכוונה גדולה כמונה מעות.
במכתב אחד שכתב לנינו, בחור בר מצוה, הוא מבקשו
להתחזק בענין התפילה, וכה כותב לו:
תזכור תמיד שתפילתך היא לפני ה', ושרק הוא יכול
לעזור ולסייע לך בכל דבר! תתבונן ותחשוב בזה שכל
דבר ממש, הן דבר קטן והן דבר גדול, הכל בידו יתברך
בלבד, ולכן יש לבקש ולהתפלל על כל דבר!
[מתוך שיחה בכינוס מיוחד לזכרו של צדיק ביום השלושים]
• ~ • ~ •
הרב ר' משה בלוי זצ"ל, העסקן המפורסם בירושלים
עיה"ק, שכל ימיו היה פועל במסירות נפש להרבות
פעלים לתורה ולתעודה, סיפר פעם מהיכן זכה
לסייעתא דשמיא בכל פעילותו הענפה. – שפעם
אחת היה יושב בדרשתו של הגאון המפורסם רבי
יחיאל מיכל טיקוצינסקי זצ"ל, שהיה מפורסם כנואם
בחסד עליון. דרשתו היתה נפלאה ביותר, וקולו מתוק
מדבש ונופת צופים. הקהל היה נהנה מאוד בדרשתו,
ואף פעם לא רצו להפסיד את הדרשה של ר' יחיאל
מיכל!
והנה הגיע עת תפילת מנחה, ור' משה לא היה
מסוגל לקום ולצאת ולהפסיד את הדרשה המיוחדת.
הוא נלחם עם עצמו בכל עוז, עד שבמסירות נפש
קם וברח בכל הכוחות, כדי להתפלל תפילת מנחה
בציבור.
בזכות אותה מסירות נפש זכיתי לסייעתא דשמיא!
– היה אומר, כי במקום שיש 'מסירות נפש' שם יש
סייעתא דשמיא.
[פרטית כ"ח אייר תש"ע]
• ~ • ~ •
הרב ר' אברהם מרדכי בן הרה"צ ר' שלום זאב
אייזנבאך זצ"ל, הפסיד פעם בעסק אחד הפסד גדול
מאוד, המדובר היה בהון עצום, שהפכו בבת אחת
לעני ואביון, ולבעל חוב גדול כל ימי חייו!
לפליאת בני ביתו וידידיו הוא נשאר רגוע ושליו, ולא
נראו עליו כל סימני דאגה כלל! כששאלוהו מדוע אינו
דואג, וכיצד נשאר בשלווה כל כך. אמר: על כרחך אין
כאן שום מקום לדאגה, היות והתפללתי היום כדרכי
בתפילת וותיקין, והלא להדיא אמרו חז"ל (ברכות ט:)
שהמתפלל כוותיקין מובטח לו שאינו ניזוק כל אותו
היום!
ואכן עוד באותו יום חזר אליו מלוא הסכום, ולא
הפסיד אף פרוטה אחת!
[פרטית י"ז שבט תש"ע]
• ~ • ~ •
בישיבת פונביז' המעטירה שבעיר בני ברק יצ"ו, ישב
ולמד בשקידה ובהתמדה גדולה בנו של הגאון הגדול
רבי שמעון מנצור זצ"ל. פעם אחת עבר הגר"ש ניתוח
קשה ומסובך ביותר, בנו הצעיר שלמד אז בישיבה
לא ידע כלל שאביו חולה מסוכן, וגם את דבר הניתוח
העלימו ממנו ולא סיפרו לו כלום, על פי מצות אביו.
כשהגיע לביתו ונודע לו כל הענין, התמרמר על כך
שלא הודיעוהו כלום, מדוע לא אמרו לי? – שאל
– לפחות הייתי מתפלל ואומר תהלים לרפואתו
והחלמתו המהירה!
אמר לו אביו: הנה אתה בין כך לא רופא... תורתך
המאירה חשובה ונחוצה לרפואתי יותר מתפילותיך!
לפיכך הוראתי שלא להפריעך כלום מסדרי הלימודים
שלך! זהו הדבר החשוב ביותר בעולם!
[פרטית כ"ח אייר תש"ע]
• ~ • ~ •
רבינו הגדול בעל החפץ חיים זצוק"ל, היה תמיד
מתפלל מתוך הסידור דייקא, גם את ברכת המזון היה
מברך מתוך סידור. ואפילו ברכות רבות הקפיד לומר
מתוך סידור, כגון ברכת 'אשר יצר' וכיוצא בזה, את
הכל היה אומר רק מתוך סידור.
• ~ • ~ •
שמעתי שהגיע פעם לפני הרבי הקדוש השרף
מרוז'ין זצוק"ל יהודי בעל מסגף גדול, הוא היה מרבת
להתענות בכל עת מצוא. אך כנראה בתוצאה מכל
אותם תעניות וסיגופים נחלש גופו, ולא היה יכול
לעסוק בתורה ותפילה כהוגן.
הרבי הקדוש ציווה עליו להפסיק לאלתר עם כל
התענות והסיגופים, ובמקומם להתחיל להתפלל
מתוך הסידור מילה במילה!
בשעתו חשבתי הטעם, שאצל חסידים כידוע לא אחזו
מתעניות וסיגופים, שמפריעים מאוד את השמחה
הנדרשת בעבודת השם. אך לאחר שהעמקתי בדבר
ראיתי שגם זו עבודה קשה לא פחות מלהתענות יום
יום... כשצריך להתפלל 'אך ורק' מתוך הסידור מילה
במילה, ולא לומר שום תפילה בעל פה...
[קובץ "כללית" שיחה מס' 1 – אייר תשנ"ד]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
