"וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה" (לב,ח) 'וכנעני מנלן דאיקרי תגר? דכתיב "וירא שם יהודה בת איש כנעני”, מאי כנעני? אילימא כנעני ממש, אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק, בא יצחק והזהיר את יעקב ויהודה אזיל ונסיב? אלא אמר רבי שמעון בן לקיש: בת גברא תגרא, דכתיב "כנען בידו מאזני מרמה", ואיבעית אימא מהכא "אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ" ' (פסחים נ,א). לכאורה לא מובן, אם מדובר שלא היה כנעני ממש, מדוע התורה לא אמרה סוחר וכדו', למה דווקא כנעני שמשמע כנעני ממש? ועוד צריך להבין מדוע לא מוזכר מה שמה של אשתו של יהודה, אלא רק "בת איש כנעני" כאילו כל מהותה זה שהיא בתו של שוע?- והנה הגמ' מביאה 'א"ר חמא בר' חנינא: כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו, מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו. רבי אלעזר אומר: אף מורידין אותו מגדולתו, דכתיב "ויהי בעת ההיא וירד יהודה"' (סוטה יג,ב) בפשטות למד ר"א שכיון שסמוך למכירת יוסף סימן שזהו סיבת ירידתו של יהודה (ובפרט שנאמר "ויהי בעת ההיא"). אולם ניראה יותר מזה, שר"א למד שכל העניין המסופר כאן בא לומר שיהודה רצה למצוא את יוסף, ולכן למד שמה שדירבן אותו במיוחד זה ירידתו מגדלותו בעקבות מכירת יוסף, ש"וירד" זה מגדולתו שלכן ירד כדי לחפש את יוסף. אם נאמר כך אז יובן מדוע למדו חז"ל שכנעני זה תגר, כיון שבעצם יהודה חיפש מי יכול למצוא את יוסף, ולכן חיפש עד שמצא את שוע שהיה תגר גדול מאוד, ולכן חשב שדרכו ימצא את אותם ישמעאלים שהלכו עם סחורות ויפעיל קשרים עד למציאת מקומו של יוסף. שיהודה בעצמו לא הצליח בשל שמכרוהו כמה פעמים "ויעברו אנשים מדינים- זו היא שיירא אחרת והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה' (רש"י. לז,כח). וזה מרומז בשמו "שוע" שפרוש שוע הוא כמו 'שוע- אדון שהכל שועין ופונין אליו' (רש"י. ישעיה לב,ה). ולכן ניקרא כנעני, כיון שכל אזור כנען פנו אליו וראו בו כאחד משלהם, ולכן ניקרא "כנעני" כפשוטו, לא משום שהוא מאומת כנען אלא ניקרא ע"ש חשיבותו במקומו, וזה בשל היותו תגר, ולכן אמרו חז"ל שניקרא כנען ע"ש היותו תגר. וניראה שיכל שוע למצוא את יוסף אלא שלא התאמץ ולכן ובאים שני פס' בגמ', “כנען בידו מאזני מרמה" לרמז שהיה רמאי ולא באמת רצה לעזור ליהודה, שלו רצה היה יכול למצוא אותו בהיותו סוחר חשוב "סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ", וכן רמז בזה שהיה נכבד בארץ ולכן ניקרא כנעני. בזה מובן מדוע ניקראת אשתו של יהודה ע"ש אביה, כיון שמה שלקחה היה כניראה במחשבה שבכך יוכל למצוא חן בעיני שוע, ואם כך אולי יובן מדוע מפרטת התורה "ויבא אליה" הרי מספיק היה שיאמר "ויקחה ותהר" שמובן מימלא שבא אליה?- אלא שרצתה התורה להדגיש שזה לא פשוט, וזה משום שלא לקחה בשלמות בשבילה אלא בשל היותה בתו של שוע. וניראה שכיון שלא לחץ על שוע שימצא את יוסף אז נחשב כאילו לא השלים מלאכתו (מצוותו) להציל את יוסף, שלכן 'רשב"נ אמר: אף קובר אשתו ובניו, דכתיב "ותמת בת שוע אשת יהודה" וגו' וכתיב "וימת ער ואונן"' (סוטה שם) שניראה שלמד לא רק בשל הסמיכות בפס' למכירת יוסף, אלא שלמד שער ואונן מתו בשל השחתת זרע, באונן "ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו" (לח,ט) וער '”וימת גם אותו" אף הוא באותה מיתה מת' (יבמות לד,ב) שאונן שמת שני הוא המגלה על ער, שכך ניראה שיהודה מנע מיתתו של יוסף כששמוהו בבור ואח"כ יעץ למוכרו, ולכן עיקר אי ההשלמה של המצוה היא בהמשך- מהמכירה, ולכן עיקר המיתה בבניו מפורט בבן השני, והוא המשכו של הראשון (שחטא כמותו ואף הוא היבם- כהמשכו) ובזמן שחיכתה לשלה הולידה תמר ליהודה את פרץ שממנו שושלת דוד, שאחרי המכירה יצא שיוסף עלה לשלטון, וזהו אצל יהודה בעקבות השלישי יצא ממנו השלטון- מלכות. ובת שוע מתה וכך ניגרם שיבוא אל תמר כך שמרומז גם קשר לאשתו בהקשר ליוסף, ולכן למד מזה רשב"נ שמי שלא משלים מצוותו קובר בניו ואשתו.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.