בס"ד                                                 ערש"ק                                                               י"ג  בכסלו  תשע"ה

                     ליקוטי - אור - בפרשה - וישלח

  " וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם   "(לב, ד)

הנה, מעת שברח יעקב אבינו ע"ה מאחיו עשו עברו שלושים וארבע שנים, כאשר מתוכם ארבע עשרה שנה עסק

בתורה יומם ולילה בישיבת שם ועבר, ועוד עשרים שנה עבד אצל לבן הארמי בעבור בנותיו וצאנו. וברגע שנולד

יוסף בנו בכורו מרחל אמנו ע"ה, מיד ביקש לעזוב ולחזור לארץ ישראל לבית אביו. כי ידע ברוח קודשו שרק על

ידי יוסף לא יישאר לעתיד לבוא שריד לבית עשו. ודע, שלולא זאת לא היה מתעכב שנים רבות אצל לבן שהיה

רב הרמאים, כמו שדרשו חז"ל(בר"ר עה, ה): שעדיין לא נולד(=יוסף) שטנו של אותו האיש, אבל עכשיו נולד שטנו

של אותו האיש(=עשו) וכו', כי מסורת הוא, שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וכו'. וכדי לחזור מחרן לארצו

היה צריך לעבור דרך 'ארצה שעיר שדה אדום', היינו נחלתו של עשו אחיו שהייתה  בין חרן לארץ ישראל. לכן,

חשש מאוד יעקב מהמפגש הטעון ביניהם כי למרות שעברו שנים רבות כנ"ל מלקיחת הברכה והבכורה, כי ידע

בלבו שהסכנה עדיין קיימת שהרי לא במהרה יתרצה עשו אחיו, כי מלבד מזג טבעו לנטור ולנקום ללא רחמים,

גם אביו יצחק ברכו בזה, כמו שכתוב(בראשית כז): 'על חרבך תחיה'.

על כן, יעקב אבינו ע"ה התקין עצמו לג' דברים: תפילה, דורון ומלחמה. תפילה, שנאמר(שם לב, יב): "הַצִּילֵנִי נָא

מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו", היינו ביקש רחמים מה' יתברך שיציל אותו מעשו אחיו שמא יפגע בו ובמשפחתו ובעיקר על

יוסף ורחל שהרי כאשר ראה יעקב שעשו בא וארבע מאות איש עמו הוא חצה את המחנה הנשאר לפלטה, היינו

שם את השפחות וילדיהם ראשונות, אחריהם לאה וילדיה ויוסף ורחל אחרונים. וזה שדרשו רז"ל(יל"ש רמז קל):

ועל זה יעקב נשא תפילה ריבונו של עולם, כתבת בתורתך(ויקרא כב, כח): "ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו

ביום אחד", אם יבוא רשע זה ויאבד את בני ואת אמם כאחת. והשור הכוונה ליוסף שנקרא שור, שנאמר(דברים

לג): 'בכור שורו הדר לו', ושה הכוונה לרחל אמנו ע"ה שנדמתה לשה כי הייתה רועת צאן. ונראה אולי להסביר

שיעקב התפלל על יוסף במיוחד כי הבין בדעתו שאם הוא ייפול ביד עשו, חלילה, אזי יהיה זה יוסף שיצאו ממנו

י"ב השבטים, כנודע במדרש במעשי אשת פוטיפר, כי יוסף הוא בחינת יעקב היינו צדיק יסוד עולם(משלי י:), היינו

שורש טוב שממנו יכול לצמוח אילן הנשמות בעתיד.

ואם תשאל לגבי רחל העניין הוא שאם יכניע את עשו יהיה צריך להשלים את השבט השנים עשר שהרי שטרם

נולד בנימין, כי בכך יושלמו השישים ריבוא העתידים לקבל את התורה בהר סיני כי אין השכינה שורה בפחות

משישים ריבוא(בר"ר עה, יז). נמצא, שכל מזימתו של עשו הרשע הייתה לגדוע את המשכיות קיום ישראל חס ושלום

וע"י כך לעקור את השורש הטוב ויוכל לשלוט על העולם ח"ו. הדבר השני – דורון, היינו שלח מתנות רבות כצאן

ובקר על מנת לנסות להשביע את תאוותו של עשו לממון. והדבר האחרון הוא שהכין עצמו לגרוע מכול, כלומר

התקין עצמו למלחמה. לכן, טרם המפגש חצה יעקב את מחנהו לשניים והניח את יוסף ורחל אחרונים אחרי לאה

וילדיה והשפחות וילדיהם וע"י כך הקטין את סיכויי עשו לעשות את זממו, כמוסבר לעיל.

ודע, שיעקב אבינו ע"ה לא חשש רק מעשו אלא גם משרו הרוחני, כמובא בפסוק בהמשך הפרשה(בראשית לב, כה):

"וַיִּוָּתֵר יעקב לבדו - ויאבק איש עמו", ודרשו רז"ל(תנחומא ח): 'איש' עמו זה סמא"ל שרו של עשו שבקש להרגו,

לכן הבין יעקב שהמלחמה למטה תוכרע גם ע"פ המלחמה למעלה בינו שהוא בחינת יצר טוב לבין סמא"ל שהוא

השטן הוא גם היצר הרע. והנה יעקב אבינו ע"ה כל ימי חייו היה עסוק בלימוד התורה וקיום המצוות ודבק בשם

יתברך ובפרט שהיה אצל לבן הרמאי עבד את ה' ביתר שׂאת וביתר עוז כדי שלא יושפע ממנו. לכן כשהיה רועה

את צאנו היה מתבודד ומתפלל לשם יתברך בדבקות גדולה מאוד. וזה שנאמר(שם לב, ה):'עם לבן גרתי' ופירש

רש"י ז"ל - "גרתי" בגימטרייה תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו

הרעים. ומכאן רואים, שיעקב עלה ממדרגה למדרגה והלך מחיל אל חיל והתעלה בצדקותו. וזו הסיבה שחשש

גם מהיצר הרע כנ"ל, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו(סוכה נב:)

וע"פ הנאמר לעיל, אפשר לומר אולי בסייעתא דישמייא שיעקב אבינו ע"ה פעל בשני אופנים במקביל כדי לצלוח

את המפגש הטעון כנ"ל, האחד כנגד עשו והשני כנגד שרו כנ"ל. וזה שנאמר 'מלאכים לפניו' כפי נחלקו רז"ל: יש

אומרים ששלח מלאכים ממש יש אומרים שליחים(בני אדם). וליישב זאת נקדים את מה ששנינו במשנה באבות

(פ"ד, יא): "העושה מצווה אחת - קונה לו פרקליט אחד" וכו', ופירש רבנו מברטנורא פרקליט - 'מלאך' מליץ טוב

וכו'. וע"פ זה מובן למה אלו ואלו דברי אלוקים חיים כי מצד שהיה צריך לשלוח את המתנות על מנת לפייסו היה

זקוק לשליחים(בני אדם), ומצד שהיה צריך להפחיד את עשו שהוא בחינת היצר הרע כנ"ל היה זקוק למלאכים

ממש שנבראו מכוח התורה והמצוות שקיים אצל לבן כנ"ל, והם הם שהחלישו את כוח והגנו עליו מפניו. ובכך גם

יוסבר כפל הלשון 'עשו אחיו' כי לכאורה היה מספיק עשו לבד, אלא אפשר שרצה לרמוז שמלבד ששלח מלאכים

היינו שליחים לעשו שלח גם מלאכים ממש ל'אחיו' של עשו ,היינו ה'איש' כלומר שרו של עשו שהוא היצר הרע.

וזה שהאריך הכתוב 'ארצה שעיר שדה אדום' היינו פעמיים ראשי תיבות 'אש'(=301) שעולה בגימטרייה 'יצר'

(=301) עם הכולל. אפשר אולי שכוונת הכתוב לרמוז לכך שיעקב אבינו ע"ה נלחם במסירות נפש כנגד היצר הרע

הרוחני והגשמי. כי 'אש' הראשון כנגד שרו של עשו - סמא"ל שהוא בחינת יצר הרע כנ"ל שנמצא 'ארצה שעיר'

היינו בארץ ה' העליונה של המלאכים. ואילו 'אש' השני כוונתו לעשו ממש שנחלתו היא 'שדה אדום' ונקראת כך

כי הוא ונחלתו מסמלים את הרצון העז למלא את תאוותיו הגשמיות הבוערות בגופו כאש, כמו ושפרטנו בהרחבה

בפרשת תולדות, ע"ש. ואם כך, מה נעשה על מנת שהקב"ה ישמע את תפילתנו כמו ששמע את תפילתו של יעקב

'הצילני נא מיד אחי', היינו היצר הרע הרוחני כנ"ל, אבל לא רק זאת אלא גם 'מיד עשו' מיצר הרע הגשמי של

התאוות והמידות רעות כנ"ל, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמתו הקצרה לפרשה זו: ויש בה עוד רמז לדורות כי

כל אשר אירע לאבינו(יעקב) עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק וכו', עכד"ק.

שהרי ידוע שהם כאחד וכל תפקידם הוא להרחיק אותנו מה' יתברך ותורתו הקדושה.

ודע, שלא יהיה ניתן להכניע את היצר הרע אלא רק ע"י התורה והמצוות. וזה שנאמר בנביא(עובדיה א): "והיה בית

יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו', כי 'בית יעקב אש' רמז ליעקב אבינו ע"ה שהוא עמוד התורה

שהיא בחינת 'אש', כמו שכתוב(ירמיהו כג, כט): "הלא כה דברי כאש נאם ה'". אבל זה לא מספיק כי צריך את 'בית

יוסף להבה' היינו הכיסופים לקיום המצוות, בבחינת(משלי ו): "נר מצווה ותורה אור", היינו להבת הנר היא בחינת

מצווה והאש היא בחינת אור התורה. ולא בכדי פרשה זו באה לרוב(בשנה רגילה לא מעוברת) דייקא לפני חנוכה,

אפשר שרצה לרמוז למלחמה העיקרית בין האור שהוא בבחינת התורה והמצוות כנ"ל לבין החושך שהוא היצר

הרע הרוחני והגשמי שהם כאחד כנ"ל. ועל כן, לאחר שנלחם יעקב אבינו ע"ה עם שרו של עשו עד עלות השחר

חזר לקחת פכים קטנים, וכפי שפירש רש"י ז"ל: רמז לפך השמן הקטן שנעשה בו נס בימי בית שני והצליחו

להדליק את מנורת בית המקדש שמונה ימים. ה' הטוב והמטיב לכול יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו

בימים ההם בזמן הזה ובזכות שנחזיק חזק חזק בתורה ובמצוות נצליח לגרש את החושך עם האור. אכי"ר.

         פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

בלי עסק התורה אי אפשר לחיות; כי לפעמים בוער האדם להשם יתברך, אבל הוא יותר מדי, עד שהיה אפשר

להיות נשרף לגמרי חס ושלום מגודל התבערה חוץ מהמידה; ועל ידי עסק התורה מקרר אש התבערה שיהיה

במידה כראוי, ויכול להתקיים. וכן להפך חס ושלום, שלפעמים בוער האדם אל תאוות עולם הזה כל כך עד שהיה

אפשר לשרוף כל הגוף חס ושלום מעוצם תבערת אש התאוות; אבל כשלומד תורה – מגנת עליו ומצלת אותו,

ומכבית האש הבוער בו, ויכול לחיות. נמצא שעקר החיות – על ידי התורה(סימן תלמוד תורה, אות נא)    

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי ז"ל בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                         ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה ז"ל, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה