אמר רבי אבא (זוהר וישלח קעב,א): ודאי נחלש כעסו של עשו בשעה שראה את יעקב. ומה הטעם? לפי שהסכים עמו אותו הממונה של עשו (המלאך שנאבק עמו עד עלות השחר), ועל כן לא יכל עשו לשלוט בכעסו. שכל עניני העולם הזה תלויים למעלה, וכאשר מסכימים למעלה תחלה, מסכימים גם למטה; ואין ממשלה למטה עד שנתנת הממשלה למעלה; והכל תלוי זה בזה - עכ"ל, בתרגום זוהר הנגלה. יוצא מזה שראשית המהפך הוא בכניעה: עשו רצה להרוג את יעקב, אך לאחר שהוא נצח את המלאך, הוא קנה מעלה חדשה, מעלת ישראל, היא מעלת בכור זרע יצחק. וישראל, אסור לעשו לפגוע בו, אלא אם זאת יזמין ישראל לעצמו כפי שנראה בהמשך.

גם לאחר שנאה כה גדולה וארוכה, יש מקום לתקן ולשאת הפכים. הרי שנינו אחים. בעת המפגש, שתי הנהגות סותרות מתנקשות: "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו, ויפל על צוארו וישקהו, ויבכו" = 2556, להזכיר אשר [קו' י,ד] "אם רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל תנח; כי מרפא יניח חטאים גדולים". שאם לפתע אתה מגלה שעלית לממשל, למצב של שליטה, אל תעזוב את מהותך, וזכור מי היית בדרכך; כי להרפות מהאחיזה בשורשים יניח, יתיר בעיניך, חטאים גדולים. או שמא תאמר (עם רש"י בפסוק) שרוח מושל כל המושלים הקב"ה עלתה עליך, שהתעוררו עליך דינים מאת ה', אל תעזוב את דרכך הטובה, אל תיפול מעשותך טוב מתוך הצער, כי דוקא זה הנסיון המוטל עליך, והרפית ידיך תביא עמה חלילה פורענות יתרה. 

עשו יודע זאת: לא מספיק שהיום יחבק; צריך גם להפוך למפרע את הרדיפה לחיבוק: "וירץ עשו לקראתו" = 1419 לפדות את יעקב ולשלחו עם כל משפחתו אל אשר מוביל אותם הא-להים: [ברא' מג,יג] "ואת אחיכם, קחו; וקומו, שובו אל האיש". כי כניעת מלאכו של עשו משמעותה כניעה שלמה של עשו עצמו. ובכל זאת, כל פעם אשר בני ישראל עוזבים את התודעה הנשגבת הנכונה להם ומפסיקים להשפיע טוב לעולם, ועוררים דיני שמים בבחינת (עמוס ד,יב) "הכון לקראת א-להיך ישראל", שב לאחוז עשו בשלל "אמונות תפלות", ומתעורר לרעה (שופ' כ,י) "אשר עשה בישראל".

כי עשו רץ אל יעקב "ויחבקהו, ויפל על צוארו וישקהו" = 1093, כי כל זה שעשו מתהפך לטוב עכשיו בבוקר זה בגלל מה שנאבק יעקב עם מלאכו של עשו (ברא' לב,כה) "עד עלות השחר" ונצחו. החיבוק וההידבקות מלאים מהפך פנימי: [תהי' קמב,ב] "קולי אל י-הוה אזעק, קולי אל י-הוה אתחנן". גם עשו יהיה תמיד בחינת מקל המכפר במעשיו הרעים  (ויק' טז,טז) "מטמאת בני ישראל", ואולי על זה דוקא הוא זועק, כי הוא רוצה לאחוז בטוב ולהיושע, ונאלץ ליפול לעמקי הרוע עד שישראל חוזר בתשובה ומשפיע טוב על העולם בכל הדרו (מש' יט,יא) "ותפארתו", ויתפללו לשלום כולם (ש"ב כא,יד) "ויעתר א-להים לארץ". הנה החיבוק, האפשרי רק כשהשניים אוחזים בו ברגע במידות מתוקנות, ומודעים בתלות ההדדית, ועל אף שיש נפילות (קו' ט,ג) "וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם", ערבים האחד לזולתו וקמים להציל האחד לזולתו לעת הצורך, כי לישועת שלום כמהים.

יעקב עשה את כל הדרך עליו, והשתחוה לעשו שבע פעמים כשיצא לקראתו, דקות לאחר שהכניע את שרו. עשו עושה ארבע פעולות לקראת יעקב, ואז פעולה אחת משותפת המסכמת את המפגש כולו, אשר אחזו אחד בשני "ויבכו" = 44; שניהם בבחינת (תהי' צז,י) "אהבי י-הוה", כל אחד בוכה מהתרגשות אשר (שופ' ח,יט) "חי י-הוה", האח שלי (ברא' מג,כג) "בא אלי" לעשות שלום. הלואי על כל אחד עם עצמו, במשפחתו, בחברה לה הוא חלק. הלואי עלינו, יעקב ועשו, גם היום.