"ויקח מאבני המקום – אבני – נוטריקון אב-יב-בני, וכן אבן בחינת יעקב ובניו (אב+בן) (ל"מ א-...) ולא לקח את כל אבני המקום כי אם יב אבנים כנגד יב שבטים (כלי יקר בשם ב"ר סח יא). וכיוון ובכל יהודי חלק א-לוה ממעלה, אל לאדם להיות קטן בעיניו, אלא ידע שבכל תנועה מתנועותיו תלויים עולמות רבים, ולכל מעשיו השפעה נוראה לטובה ולברכה על עתידו ועל עתיד זרעו, ועיקר הברכה והסעתא דשמייא – אם זוכה להיות בשמחה, ולגבור על הדחף לרטון ולכעוס, ומחליפו ב"תודה והודאה" – בבחינת "לא מבין כלום, רק מאמין שהכל לטובה". ועל ידי זה דיקא יזכה לראות איך "כל מאורעותיו הם לטובתו" (ל"מ א-ד).