ויצא, עליה ה, הוד בשבוע. ברא' לא,ב: "וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום".

לבן נקרא "הארמי", מילה המשמשת תחפושת למהותו האמתית, באותן אותיות: "הרמאי", הזה שמרמה כבר מתוך שמו, כמקרה הפושעים הלובשים בגדים לבנים  להיראות טהורים ולמצוא חן. יעקב גדל מאוד, גם מבחינה רוחנית כמו בגשמיות, אשר הוא אב למשפחה מרובה ומבורכת, ובעל עושר רב. תפארת יעקב מוכנה ובשלה לזהור בכל הדרה, וזה מסמן עת לשוב אל ארץ הקודש. הכל, סביב הצדיק, מרגיש בשינוי. "וירא יעקב את פני לבן, והנה איננו עמו כתמול שלשום" = 2493, כי מפחד הוא, הריהו יודע כי [מש' כא,יח] "כפר (כופר) לצדיק רשע, ותחת ישרים בוגד", ושלא משנה מה יהיה באמצע, סוף דבר יתברר כי [תהי' קמה,כ] "שומר י-הוה את כל אהביו, ואת כל הרשעים ישמיד". אריה שאג: מי לא יירא?

לרמאי יש פרצוף שונה בפני כל אחד ואחת. "פני לבן" = 222 אשר יעקב רואה, הם (במ' כד,יט) "מיעקב" עצמו. אם יעקב לא היה זז, לא היה מבקש לשנות את המצב הנתון, גם לבן לא היה משנה את פניו אליו. כך יהיה גם לדורות עם בניו: כל פעם שירצו, הן בגשמיות או ברוחניות, לשוב (במ' לג,ב) "למוצאיהם" והאמינו באשר (מ"ב יח,לב) "י-הוה יצילנו", יוציא אותם ה' ממצב של (דב' טו,יז) "עבד  עולם", (דב' כו,ב) "אל המקום" אשר (מש' ג,לה) "חכמים ינחלו". ופקודה תהיה לקיום הישועה: (מש' ד,ה) "קנה בינה", אז תעשה רק טוב, ואויביך לשוא יטרחו, ובך לא יגעו. 

ראה יעקב את פני לבן, את פנימיותו, "והנה איננו עמו" = 299 (ש"ב טז,כג) "בדבר הא-להים", לא משתתף עמו (מ"ב יט,ז) "בארצו" דהי' בארציות ובמוסר שלו, וגם לא הולך (מש' ד,יא) "בדרך חכמה" כאשר ניסה להיראות. כי ארעתה כאן נקודת מפנה שאין לשוב ממנה, התודעה העצמית וההדדית שלהם השתנתה, ועכשיו כל אחד רואה ומזהה את רעהו בבירור. "כתמול שלשום" = 1172 אשר חלף ואיננו, ולפתע קם הדין אשר יגע (קו' ב,יא) "בכל מעשי שעשו ידי" והכל גלוי לעיני כל, ואוי לך אם אינך שב אל עמקי לבך וחוזר בתשובה שלמה, (ש"א יט,יא) "אם אינך ממלט את נפשך הלילה", ולאחר הלילה יזרח אור ויערכו צבאות השמים (מ"ב יז,כו) "את משפט א-להי הארץ". ואם ישך יודע כל זה, (ש"ב יב,ט) "מדוע בזית את דבר י-הוה"?. על זה אמר ריש לקיש (סוטה ג,א): אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות, עכ"ל. (יח' לו,כו) "והסרתי את לב האבן", עתיד לקים ה', לחדש לכל הזוכה לב של בשר, תקין לאהוב ולהודות ולדון לזכות, ולרחם ולרדוף שלום כל הימים, ולפרות ולרבות על פני ארץ חדשה, משוחררת מהקליפות האפלות השורות עליה. (יש' ח,יח) "והילדים אשר נתן לי י-הוה", אומר יעקב בלבו, צריכים להמשיך לחפור בארות ולהפיץ מים -הם חיות, חכמה, אהבת שלום, משפט צדק, צדקה וחסד מתוך אחוה-, ואסור להחזיקם יותר אצל לבן הנבל, ארמי שהוא רמאי. במיוחד לאחר שלבן הבין, "והנה איננו עמו כתמול שלשום" = 1471, כי נודע אשר יבקש הצדיק, הזה ששומר את פקודות ה' [תהי' קיט,קלד] "פדני מעשק אדם, ואשמרה פקודיך", ויקבל משמים (מ"א י,יג) "את כל חפצה אשר שאלה", מהיותו לפני ה' ברוח של אהבה, (דב' יג,ה) "ואתו תעבדון ובו תדבקון". ולא יפעל יעקב כי אם (דה"א כט,יג) "לשם תפארתך" תמיד, כי "וירא יעקב את פני לבן" = 1022, שראהו (שמ' לה,לא) "בחכמה בתבונה ובדעת", מהיותו (דב' ד,ז) "אשר לו א-להים קרבים אליו", ויתגלה בנאמנות ויביא גאולה לעולם.