מה חשוב יותר בקשרים המשפחתיים - בין הורים וילדים, בין אחים ואחיות, בין בעל ואשה - קשרים המיוסדים על רגשות אהבה בלב או על הבנה והסכמה שכלית? מה הגורם המכריע בהחלטה לבחירת בן זוג: משיכה ונטיה רגשית או הבנה ותקשורת שכלית?

כמובן שאם יכולים לחבור שני הדברים יחד - גם התאמה שכלית וגם התאמה רגשית - זה הדבר הטוב והמעולה ביותר; אך מכורח-המציאות לא תמיד קיימים שניהם יחד, לעיתים עם מישהו הצלחנו לפתח קשר רגשי ולא קשר שכלי, איננו מסוגלים "להתחבר" אליו ולנהל עמו שיחה מעמיקה איך יש כלפיו אהבה רבה, ועם מישהו אחר קיימת תקשורת שכלית שיכולים לנהל עמו שיחות חשובות ומרתקות, אך אין כלפיו רגשי אהבה, איזה דמות מביניהם הוא השידוך העדיף?

במרקם היחסים בין הורים וילדים האם הדגש הוא להיות הורים "אוהבים" לילדים תקשורת רגשית, או להיות הורים "חברים" לילדים תקשורת שכלית?

בספרי תלמידי הבעש"ט מופיעה גישה מיוחדת לענין תוך הסתכלות לקשרי המשפחה של יעקב אבינו והאמהות רחל ולאה:

רחל מתוארת בפסוק "יפת תואר ויפת מראה", לפי תורת הסוד הכוונה לא (רק) ליופי חיצוני, אלא (גם) ליופי פנימי של כשרונות החכמה, היא היתה אשה משכלת ששקלה כל דבר במוחה ושכלה, והיופי הוא יופי שכלי, ועבודת ה' שלה היתה בעיקר בדרך של הבנה והשגה בחכמה, בינה ודעת [לכן גם יעקב מסר לה סימנים, שהם ענינים שבשכל].

לאה מתוארת בפסוק "עיניה רכות" מפני שהיתה מרבה לבכות, שזה מסמל אדם שהמוטיב העיקרי שבו הוא רגשות הלב, הוא מרבה לבכות (או לשמוח), ועבודת ה' שלה היתה בעיקרה מתוך הרגש.

יעקב היה איש השכל, ועל-כן עיקר עיסוקו היה בלימוד והעמקה בתורה, ארבע עשרה שנה הסתגר בישיבתו של עבר ועסק בלימוד התורה, זו דמות מופלאה של איש שכלי המתעמק בהבנה והשגה, לכן קוראת לו התורה "יעקב איש תם יושב אוהלים". עד כדי כך יעקב היה מחובר בתורה ובחוכמתה, שלדורות התורה קרויה על שמו "תורה .. מורשה קהילת יעקב".

לכן כשיעקב בחר אשה מבין שתי בנות לבן, הוא העדיף את רחל שעיקרה שכל ולא את לאה שעיקרה רגש, כי איש השכל נמשך לאיש השכל. ואף בסופו של דבר כשהתחתן גם עם לאה וגם עם רחל, הרי עיקר הקשר העיקרי שלו היה עם רחל, עמה חי כל ימי חייה, ואילו עם לאה חי רק מעט מאוד זמן [כפי שמסופר במדרשי חז"ל].

אף לבן הארמי היה איש השכל [אך בניגוד ליעקב שהשתמש בשכלו לעבודת ה', לתורה ומעשים טובים, הרי לבן השתמש בו להרע, לשקר ולרמאות], והוא החשיב יותר את רחל בתו, אשת החוכמה, ונטה לזלזל בלאה הרגשנית, לכן רימה את יעקב ונתן לו את לאה, שאותה העריך פחות מרחל.

היות שכל מה שמתרחש בעולם מכוון משמים ולא ביד המקרה או ברצות האדם, הרי גם זה שיעקב למעשה התחתן גם עם רחל וגם עם לאה, זה מכוון משמים שמסובב הסיבות רצה שיעקב יצור גם קשר שכלי וגם קשר רגשי: שכן בהיותו אבי האומה היהודית כולה, הרי ביסודה צריך שיהיה קשר כפול ומושלם, שכלי ורגשי.

ותחילה הקדים יעקב ונשא את לאה, עמה נוצר קשר רגשי ורק אחר-כך התחתן עם רחל עמה נוצר הקשר השכלי. כי למרות שלצורך השלימות המשפחתית צריכים שיהיו שני הקשרים, הרי עיקר ויסוד הקשר הוא ברגשי האהבה שבלב ולא בשכל.

גם במבחן התוצאה הסופית, יש יתרון לקשר הרגשי, שהרי מלאה, עמה היה הקשר מבוסס בעיקרו על הרגש, נולדו כחצי משבטי ה', ששה בנים ועוד בת אחת, ואילו מרחל, עמה הקשר היה מבוסס בעיקרו על הפן השכלי, נולדו רק שנים מתוך שנים-עשר השבטים. כלומר "הפירות" המעשיים של ההשגות השכליות פחותות מהפירות הנובעות מרגשות הלב.

יעקב חשש שלבן ירמה אותו ויעמיד תחת החופה אשה אחרת ולא את רחל (ובגלל שהכלה מכוסה בהינומא ושהחופה נעשתה בלילה, הוא לא יוכל להבחין במעשה הרמאות), לכן נתן בחשאי לרחל סימנים שתאמר אותם תחת החופה ובביתם, וכך יידע שזאת רחל ולא אחרת.

למעשה, כשרחל ראתה שאביה לוקח לכלה את לאה, הרי כדי שלא לגרום לאחותה לאה בושה, גילתה לה את הסימנים שנתן לה יעקב, ובלילה אחר החתונה כשיעקב ולאה נכנסו לביתם החדש, רחל התחבאה תחת המטה, ואמרה בקולה שלה את הסימנים, כדי שיעקב לא יבחין ויגלה שהתחתן עם לאה.

מכאן למדים שלמעשה גם הקשר הרגשי - הוא הקשר של יעקב ולאה - מיוסד על יסודות השכל. שנים עשר שבטי ה'
ההצלחה הגדולה של יעקב, בהשוואה ליצחק ואברהם בולטת בכך ש"מטתו שלימה", שכל צאצאיו גדלו ייראי-שמים וצדיקים, ואפילו בני השפחות, ייצאו צדיקים גדולים (בשונה מישמעאל ועשו):

הצלחתו נובעת מכך שהקשר המשפחתי שלו היה משולב בין הרגש והשכל - במקום הראשון היה הרגש (לאה), אך השכל ניצב כל העת (רחל), לכן ההצלחה בחינוך הילדים וגידולם לתורה ומצוות, היתה מלאה ומוחלטת, גם בני השפחות גדלו צדיקים. השילוב והצירוף של רחל ולאה, הביא להצלחה המושלמת בחינוך הצאצאים.

ככל הדברים הללו בקשר הזוגי בין איש לאשתו ובין הורים לילדיהם, כך גם בקשר הרוחני בין עם ישראל להקב"ה שהשלימות היא בעבודת ה' גם במוח ובשכל וגם בלב וברגש:

עבודת הלב והרגש - עיקרה בתפילה, בה היהודי שופך לבו לה' מתוך אהבת ה' וייראתו; ועבודת המוח והשכל - עיקרה בלימוד התורה, בה היהודי מתעמק להבין בשכלו את דברי התורה. וכדי ליצור קשר מושלם עם הקב"ה צריכים את שני הקשרים - ברגש ובשכל, תפילה ותורה.

[יעקב ורחל הם כנגד שתי הבחינות שבשכל, חכמה ובינה, תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, שהם בחינת איש ואשה, כי כשם שאשה מקבלת מבעלה כך תורה שבעל-פה מקבלת ומיוסדת על תורה שבכתב. השם רחל כמו בעל החיים רחל שגוזזים את צמרו, כך מהתורה שבעל-פה גוזזים ופוסקים הלכות. והסימנים שנתן יעקב לרחל הם בבחינת "הציבי לך ציונים" "עשו סימנים לתורה שלא תשתכח ולא תתחלף", וכל הסימנים הם בבחינת תורה שבעל פה, בחינת רחל, ששם כל המסורות וסימנים].

ומסיפור יעקב ונשותיו למדים לעבודת ה' לכל יהודי:

1) כשם שהצלחת יעקב שכל בניו צדיקים, היתה בגלל שבביתו היה רגש ושכל (לאה ורחל), כך ההצלחה והקיום האמיתי לעבודת ה' היא כשהעבודה היא גם בלב וגם במוח: כלומר גם אוהבים לקיים מצוות, וגם מבינים בשכל את המעלה הגדולה בקיום המצוות.

2) אי אפשר ללמוד תורה בשלמות (בחינת יעקב ורחל) ללא תפלה (בחינת לאה), כי תורה ותפלה תלויים זה בזה - זוכים בשלמות התורה רק על-ידי התפלה [כמו שמתפללים "והאר עינינו בתורתך ותן בלבנו בינה וכו' ללמד וללמד"]; לימוד תורה ללא הכנעת הלב אלא מתוך גאווה והתנשאות אינו הדרך הרצויה, צריך ללמוד תורה "לשמה", לשם שמים, וזאת משיגים על-ידי הכנעת הלב בתפילה.

3) תחילה סבר יעקב שצריכים להתחיל עם התורה (רחל), אך מאת ה' תחילה נשא את לאה, כי סדר עבודת היום מתחילה בעבודת הלב - תפילה ולימוד תורת החסידות, כדי לעורר אהבת ה' וייראתו, וזה פותח את השכל להתחבר לה' בלימוד התורה. המניע העיקרי למעשים הטובים נובע מהתעוררות הרגש בעבודת התפלה, כפי שלאה ילדה ששה שבטים, ולא עוד אלא, אומרים חז"ל שאפילו שני השבטים שילדה רחל היה רק בזכות שמסרה סימנים לאחותה, שעל-ידי התפילות מגיעים לדרגות נעלות בעבודת ה'.

4) כשם שרחל גילתה את הסימנים ללאה וכך יעקב התחתן עם לאה, כך גם בעבודת ה' אי-אפשר לעבוד את ה' ברגשות האהבה והיראה לה' (לאה) בלא הכוונה של התורה כיצד ומה היא דרך האהבה והיראה הנכונים. אי אפשר לזכות בתפלה כי אם על ידי תורה, כי התורה מלמדת על מה להתפלל, ושהתפילה לא תהיה לצורך עצמו אלא לצורך גבוה, לשם שמים.

כה אומר האריז"ל: מכאן סוד גדול ונורא בעבודת ה' (בסוד היחודים העליונים): שכשיהודי (בחינת יעקב) רוצה להתפלל (בחינת רחל), אבל עדיין "אין מלה בלשונו" לדבר, כי עדין אינו יודע איך להתפלל, אז התורה (רחל) עצמה מרחמת עליו ומוסרת לו סימנים ודרכים להתפלל ואף היא עצמה מדברת עם הקב"ה (כפי שרחל עצמה דיברה עם יעקב במקום לאה).
5) כשם שכל עיקרו ועבודתו של יעקב היה ברחל, כך אין שלמות ללימוד התורה שבכתב בלי תורה שבעל פה.

6) [רחל היא בחינת "עלמא דאתגליא", כי ענינה תורה שבעל-פה שהכל רואין מעלת חידושי התורה הנמשכים מתורה שבעל פה, והחכמה חשובה בעיני-כל ולאה היא בחינת "עלמא דאתכסיא", כי חשיבות ומעלת התפלה היא באמונה ורגשות הלב הנסתרים].

אין הכרח שהרגשות והשכל שבאדם יתאימו ביניהם: לא אחת לדברים שהשכל מבין במעלתם אין נטיה ומשיכה רגשית, ולהיפך דווקא לדברים שהשכל מבין בגריעותם וקלקולם, קיימת נטיה ומשיכה רגשית. התמודדות זו - שבין השכל והרגש - עומדת במוקד המאבק הפנימי של יצרי האדם, הן בעבודתו לה' והן בעיסוקיו בדברי החולין הגשמיים. לא אחת אנו רואים בני אדם אוהבים דברים אסורים ומקולקלים, הפוגעים, מקלקלים ומשחיתים את הנפש והגוף ולמרות שהאדם בעצמו מבין שהדברים הללו מזיקים.

בימות המשיח יגיע כל יהודי לשלימות אישית, שהשכל והרגש יעבדו בתיאום מלא ומוחלט, הם לא ינגדו זה לזה, אלא ישלימו ביניהם ויחיו בצותא חדא: כל דבר שהשכל יבין במעלתו, מיד תתפתח אליו האהבה רגשית, וכל דבר שהשכל יבין בחסרונו וקלקולו - מיד תתפתח אליו סלידה וגועל.

הדבר מתחיל במלך המשיח עצמו, שיהיה מושלם במוחין ובמדות ובתיאום ביניהם, וכך כל עם ישראל יגיע למעלת שלמות עבודת ה' מתוך הבנה והשגה במוח שבחב"ד ובמדות.

בבית המקדש יהיה גם 'מזבח' שעליו מעלים קורבנות, מהם נמשך רגש ומדות של קדושה לבני ישראל, ומארון הקודש ולוחות הברית שבקודש הקודשים נמשך כוח המוחין בקדושה לעם ישראל שיהיו במעלת השלימות ובתיאום ואחדות ביניהם. ויהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה, בהתגלות מלכא משיחא במהרה בימינו ובקרוב ממש.