לא תוסיף ולא תגרע:

גם בגשמיות וגם ברוחניות התנועה היא עצם החיות

התנועה היא עצם החיות. בגשמיות החיות הבסיסית ביותר של האדם היא תנועת הלב. ברוחניות אנו לומדים מהפסוק "והחיות רצוא ושוב" שהחיות של האדם הישראלי נובעת מתנועה מתמדת בין שתי עבודות מנוגדות.

עניינו של יעקב הוא תנועה תמידית

ויחי יעקב. עבודתו של יעקב היא החיות הרוחנית, התנועה התמידית. יעקב שעל שמו נקראו ישראל רואה בחלומו סולם ניצב בין ארץ לשמים ועליו מלאכים עולים ויורדים, תנועת המלאכים מסמלת את התנועה המתמדת בין שני מצבים שהם שמים וארץ. בעבודתו יעקב נע תמידית בין העבודות המנוגדות של שני אבותיו, אברהם ויצחק שהן חסד וגבורה. במימד נוסף אברהם מייצג את העבר, יצחק את העתיד, ואילו יעקב, בחיבורו המתמיד בין שניהם יוצר את ההווה.

התנועה בין מוחין דקטנות ומוחין דגדלות

אחת התנועות הבסיסיות הי התנועה בין מוחין לגדלות למוחין דקטנות. במוחין דגדלות העבודה היא של דרי מעלה, עבודה של איה מקום כבודו, ואילו במוחין דקטנות העבודה היא של דרי מטה, עבודה של מלא כל הארץ כבודו. נסביר:

מוחין דגדלות

איה מקום כבודו- עבודת דרי מעלה. מה זאת אומרת דרי מעלה? כאשר בן אדם נמצא בקודש, בעלייה רוחנית, הוא נקרא דרי מעלה. במצב זה עליו להיזהר שלא ירגיש שסיים את עבודתו הרוחנית, שהוא כבר מתוקן, בן בית אצל ה' יתברך, מאחר וזה יגרום לו לרפיון ולנפילה רוחנית. כאשר האדם נמצא במצב רוחני של דרי מעלה עליו להרגיש עד כמה הוא רחוק מה' ולהמשיך לזעוק ולחפש את ה' בכל כוחו. העבודה הזאת של חיפוש ה' נקראת איה מקום כבודו.

מוחין דקטנות

מלא כל הארץ כבודו- זוהי עבודת הכל שמועברת אלינו בזכות האבות הקדושים. עבודה זו שייכת לדרי מטה. מיהם דרי מטה? כאשר אדם מרגיש בירידה רוחנית ורחוק מה' יתברך, או גרוע מזה, כאשר אדם חוטא, הוא נקרא דרי מטה. במצב רוחני כזה, מגלה לנו רבי נחמן שאסור לאדם להתייאש אלא יזכיר לעצמו שמלא כל הארץ כבודו  ואם כן , גם בו ישנה אלוהות, וכאשר יחפש את אותה אלוהות, את אותן נקודות טובות בעצמו יקבל מהן כוח לשוב ולהתעלות רוחנית. רבי נחמן אומר שגם ביהודי הרחוק ביותר חייבת שתהיה לפחות נקודה טובה אחת. הנקודה הטובה שנמצאת בכל יהודי היא המסירות נפש שלו, עצם העובדה שברגע של ניסיון יבחר כל יהודי לקדש שם שמיים ולמות על קידוש ה'. ואכן המהות של עבודה זו היא מהות של ביטול עצמי.                                                                                                             

הקליפה של עמלק רוצה להפסיק את התנועה ולפגוע בחיות

מאחר והתנועה המתמדת היא החיות הרוחנית של היהודי רוצה הקליפה להפסיק אותה. הכח שעניינו הוא הפסק התנועה הוא עמלק. עמלק בגימטריה ספק, ספק מלשון הפסק, כי עניינו הוא הפסק התנועה.

עמלק מפסיק את התנועה ע"י הוספה וגריעה

השיטה בה פועל עמלק היא הוספה וגריעה, עמלק מוסיף במצב של מוחין דגדלות וכך משבש את היכולת לחזור למצב של מוחין דקטנות, ומאידך גורע במצב של מוחין דקטנות ובכך משבש את היכולת לחזור למצב של מוחין דגדלות. זהו סוד הציווי לא תוסיף ולא תגרע.

ההוספה והגריעה נעשות ע"י עשיית העבודות שלא בזמנן

עמלק עושה זאת ע"י בלבול סדרי העבודה. אותה עבודה ממש מחיה כאשר היא כסדרה בזמנה ובמקומה וממיתה כאשר היא לא כסדרה. זהו סוד פרה אדומה שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים.

הגריעה

עמלק מסיט לעבוד את העבודה דגדלות, עבודת איה מקום כבודו כאשר האדם מצוי בקטנות, וכך האדם שמרגיש גם כך רחוק מאוד מה' ייתברך עובד בעבודה שמדגישה את ריחוקו ונופל ליאוש חלילה. על כך נאמר ואל תהי בעינך כרשע (אבות). זוהי עבודת הגריעה של עמלק ועל כך נצטוונו "לא תגרע".

ההוספה

לעומת זאת, כאשר אדם אוחז בקודש,בגדלות, עמלק מסיט אותו לעבוד את העבודה דקטנות, עבודת מלא כל הארץ כבודו. רבי נחמן אומר שכאשר האדם שמרגיש רוממות בדרכי ה' מחפש בעצמו כל הזמן נקודות טובות הוא נופל חלילה לגאווה.על כך נאמר והיה בעיניך תמיד כרשע. זוהי עבודת ההספה של עמלק ועל כך הצטוונו "לא תוסיף".

חיות האדם: מעבר בין אות ד' ואות ה':

את העיקרון הנ"ל ניתן לראות בצורה נפלאה בצורות האותיות. יש שתי אותיות שמייצגות את המלכות אות ד' ואות ה'. אות ד' מייצגת את הקטנות של המלכות, היא נקראת דלית מלשון דלות, דלית לה מגרמא כלום, כלומר האור העליון שמשתלשל דרך שאר הספירות אינו מאיר דרכה הלאה לספירה נוספת. לעומת זאת האות ה' מייצגת את הגדלות של המלכות, זוהי האות שמייצגת אותה כאות האחרונה בשם הויה. ההבדל בין ד ל-ה היא האות י (וכמו שמביא רבי נחמן בשם האר"י הקדוש מתוך האגדה הא לחמא עניה די אכלה.. שהאות הא היא צירוף של אות ד ואות י). האות י מסמלת את עבודת הצדיק, את שמירת הברית התורה והמצוות. התנועה התקינה בין מלכות בקטנות למלכות בגדלות היא תנועה תמידית בין מצב של ד' למצב של ה'.

                          מלכות בקטנות:  ד<--[ -+ אות י ] -->ה  :מלכות בגדלות

כיצד אם כן תתבטא ההוספה והגריעה של עמלק?

גריעה: אות ד' הופכת לאות ר':

נתחיל עם הגריעה. בתורה כתוב "מלחמה לה' בעמלק מדר דר" כאשר פעמים המילה דור היא חסרה, בלי האות ו. חז"ל לומדים מכך שעמלק מנסים פעמים ביום להפוך אות ד לאות ר. מתי? בקריאת שמע ביום ובלילה במקום שהאיש היהודי יגיד "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" עמלק מנסה להסיט את היהודי להגיד, חלילה, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחר. מה ההבדל בין ד' ל-ר? בכתיבת האותיות ההבדל הוא בקוץ הקטן שנוסף באות ד'. גם ברוחניות ההבדל הוא בקוץ. ניתן למצוא לכך שני רמזים: בקללה שנתקללה האדמה לאחר חטא אדם הראשון- קוץ ודרדר תצמיח לך האדמה, אנו מוצאים שוב את הרצף דר מופיע פעמים בהקשר של קוץ. כמו כן הגימיטריה של האות ד היא 4 ושל האות ר היא 200, נמצא שההפרש בינהם הוא 196, כגימטריה של המילה קוץ.מהו אותו הקוץ ברוחני? ברוחני ישנו קוץ שהוא הקוץ של האות י' בשם הויה. הקוץ של האות י' מסמל את ספירת הכתר שהיא האין, הביטול. עמלק רוצה לייאש את האיש היהודי המצוי בקטנות ולהראות לו כמה הוא רחוק מ-ה' יתברך. עמלק מכחיש את האור הפנימי שיש ביהודי הרחוק מה', את הנקודה הטובה שבו שהיא ההתבטלות שלו- הרצון הפנימי שלו לקדש שם שמיים. זהו העומק במה שאומרים חז"ל שעמלק מנסה לבטל את קריאת שמע שהיא סמל למסירות הנפש של האיש היהודי. 

                           ר<--[ - קוץ של האות י ]  ד<--[ -+ אות י ] -->ה

הוספה: אות ה' הופכת לאות ח' או לאות ק':

גם בהוספה עמלק מוסיף קוץ של י', והפעם ל- ה'. כך שה-ה' הופכת לאות ח, או לאות ק. כיצד ניתן לראות זאת?

את האות ח' אנחנו פוגשים בחג הפסח שמסמל, לדברי רבי נחמן, את המלחמה בעמלק. בפסח מיוצגת האות ח' כאות ה' שנוסף לה קוץ קטן. האות ה' מסמלת את המצה ואת הענווה והאות ח' מסמלת החמץ, את הגאווה ואת החטא.

האות ק' היא אות שמסמלת את המוות כמו שכתוב בפסוק "ורגליה יורדות מוות". האות ק (לאחר ההוספה) והאות ר (לאחר הגריעה) יוצרות את המילה קר, כי הם היפך החום שנוצר ע"י התנועה הרוחנית. על עמלק נאמר "אשר קרך בדרך", המילה קרך אומרים חז"ל מלשון קור, שקיררו את האמונה בה' כאחד שקופץ לאמבטיה רותחת ומצנן אותה. כמו כן בהקדמת הזוהר נאמר על האותיות ק' ו-ר' שהן נקשרות לאות ש' שמייצגת את האמת ויוצרות איתה שקר.

     ר<--[ - קוץ של האות י ]  ד<--[ -+ אות י ] -->ה [ + קוץ של האות י ] -->ח\ק

עכשיו נוכל להתבונן ברמזים שקשורים באותיות אלו:

ירידה היא תכלית העליה:

רבותינו מלמדים אותנו שהקב"ה מקדים ובורא את התרופה לפני שניתנת המכה. רבי שמעון מוסיף על כך ומראה שלפחות בכל מה שקשור לדורותנו שלנו, הדורות האחרונים שלפני הגאולה, הברכה מסתתרת בתוך הקללה באופן כזה שאם מסתכלים היטב בקללה רואים שהיא היא למעשה הברכה והנחמה. גם רבי נחמן מלמד אותנו עיקרון זה כשהוא מגלה לנו שאם רוצים למצוא את האלוקים יש לחפש אותו דווקא בתוך הערפל, כאשר הערפל מסמל הסתרה, צרה, ודווקא במקומות החשוכים האלו נמצא האור הגדול. באופן דומה מלמד אותנו רבי נחמן שהירידה היא תכלית העליה. אם נתבונן באותיות המילה ירידה, נראה שבמילה ירידה עצמה נרמזת העליה שלשמה יורדים:

אם ניקח את האות ר שהיא האדם שעמלק הסיט אותו להתיאש ולהתרחק, חלילה, מהקב"ה [  ר|    ], ונוסיף לה את הקוץ של ה-י [ יר|    ] נקבל את האות ד [ יר| ד|  ] שהיא המלכות בקטנות. זוהי עליה ראשונה. אם עכשיו נוסיף ל-ד את האות י שמסמלת את הצדיק ופעולות בקדושה [יר|יד|  ] נקבל את האות ה [ יר|יד|ה ]. זוהי העליה השניה, לכאן אנו שואפים להגיע- למלכות דגדלות. אנחנו יורדים כדי לחבר ניצוצות של קדושה שנפלו ממקומן לתהומות בגלל עמלק, למעלה למלכות דגדלות. הירידה היא תכלית העליה ואכן ניתן למצוא את העליה במילה ירידה עצמה.

קרח ומחלוקתו:

אותיות השם קרח מבטאות את שלושת מצבי הקצה שעמלק מסיט אליהם- הוספה לאות ק, גריעה לאות ר, ושוב הוספה לאות ח. זאת בניגוד למשה שעליו קרח חולק, שמסמל את פנימיות הדעת- את קו האמצע- קו האמת- משה אמת ותורתו אמת. נראה שזאת גם הסיבה שקרח ועדתו פונים למשה ואהרון במילים רב לכם  ואז משה פונה אליהם במילים רב לכם ואחר כך משה פונה אליהם שוב במילים המעט מכם והם חוזרים ופונים אליו ואל אהרון במילים המעט כי העליתנו. כי עצם הענין של המחלוקות הוא הרב והמעט- התוסיף והתגרע. ואכן רבי נחמן אומר שמחלוקת קרח היא שורש המן- עמלק, ושהם למעשה ענין אחד. 

האבות הקדושים:

שלישיית המצבים של ההוספה והגריעה חייבת להתייחס לשורש השלישיות- האבות הקדושים וחייב שבהם יימצא התיקון לפגם עמלק. ומאחר שבשלישיות עסקינן, אם נתבונן מהי האות השלישית בשמו של כל אב נגלה ש: ר היא האות השלישית בשמו של אברהם, ח בשמו של יצחק, ו-ק בשמו של יעקב. אברהם הוא, כאמור, הראשון שמגלה את עבודת הכל שעניינה היא ההארה של דרי מטה- לא תגרע מול ה-ר של עמלק. גבורתו של יצחק היא בדרישתו להתקדמות תמידית, מתוך כך אין בו שום גאווה, ובכך הוא מתקן את ההוספה של עמלק  לאות ח. עניינו של יעקב הוא החיות- ויחי יעקב, וכך הוא מתקן את ה-ק שרגליה יורדות מוות.