בס"ד                                                 ערש"ק                                                        כ"א  במרחשוון  התשע"ה

                     ליקוטי - אור - בפרשה - חיי שרה

  "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה, וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע

   הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ   "(כג, א-ב)

לפני שובו של אברהם אבינו מניסיון העקדה בהר המוריה נתבשרה שרה שבנהּ יצחק נזדמן לשחיטה, ועל ידי כך

פרחה נשמתה ממנה ומתה ונקברה במערת המכפלה שנמצאת בקרית ארבע עד יום, הלא היא חברון עיר האבות.

והיא נקראת כך על שם שנקברו בה ארבעה זוגות : אדם וחוה, אברהם ושרה, רבקה ויצחק, ויעקב ולאה(ב"ר נח, ד).

וזאת מערת המכפלה היא רכושו המוחלט של עם ישראל ללא עוררין שהרי אברהם אבינו ע"ה קנה אותה בקניין

גמור מעפרון החיתי, וזאת תמורת ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר.

כאשר חזר אברהם אבינו ע"ה מהר המוריה שמע את הבשורה המרה והחל להספידהּ ולבכותהּ, כמו שדרשו רז"ל

(תנחומא ד): התחיל לקונן, ולומר: "אשת חיל מי ימצא, בטח בהּ לב בעלהּ"(משלי לא:) דרשה צמר ופשתים - בין יצחק

לישמעאל, שאמרה: גרש האמה הזאת ואת בנה וכו'. שהרי חששה שיצחק בנה ילמד ממעשיו של ישמעאל על שיצא

לתרבות רעה, כמו שנאמר(בראשית כא, יב): "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בְּקֹלָהּ", היינו ה' יתברך אמר לאברהם

שישמע בעצתהּ ויגרש את הגר וישמעאל, ועל זה דרשו חז"ל(שמו"ר א, א): שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. ולזאת

זכתה בזכות יראת שמים שהייתה כל ימי חייה כפי שנסביר בהמשך בעזר החונן לאדם דעת.

ומכאן ניתן להבין שנפשה של שרה הייתה קשורה בנפשו של יצחק שהיה עיקר חייה, כמו שדרשו דורשי רשומות

על המילה 'ויהיו' שעולה כמניין ל"ז(=37) היינו גילו של יצחק בעת שנעקד שהרי ילדה אותו בגיל צ'(=90) וכל חייה

היו קכ"ז(=127). וזה שחזר הכתוב בסוף הפסוק, ואמר: 'שני חיי שרה' היינו רמז לחיי שרה וחייו של יצחק. ואפשר

אולי שזה גם רמוז במילה 'שני' שהיא נוטריקון: שנולד יצחק היינו מעת שנולד יצחק התחילה לחיות כעין חיים

חדשים, שהרי אמרו חז"ל(נדרים סד): מי שאין לו בנים חשוב כמת(בדגש על כ' הדמיון). כי כאשר יש לאדם בן צדיק

בעל יראת שמים טהורה ומידות טובות אזי יש לו הכל. וזה שנאמר(בראשית כד, א): "וה' ברך את אברהם בכל"

ופירש רש"י ז"ל 'בכל' עולה בגימטרייה 'בן', היינו יצחק שהלך בדרכי אביו, ועל כן זכה בכל מיני ברכות כי ברכות

לראש צדיק.

ונראה שצריך לבאר קצת מה סודה של שרה אמנו ע"ה שעלתה במעלות הקדושה והלכה מחיל אל חיל כנ"ל, ועוד

שזכתה שתיקרא פרשה על שמהּ, מה שלא זכו שאר האימהות. והנה, ידוע שחוה חטאהּ לה' בעטיו של נחש בכך

שאכלה מעץ הדעת, וכתוצאה מזה נצטוו הנשים על ג' מצוות, כמו שמצינו שדרשו חז"ל(תנחומא נח): אמר הקב"ה:

אדם הראשון תחילת בריותיי וכו' וחוה גרמה לו מיתה ושפכה את דמו וכו', לכן תשפוך דמה ותשמור נידתהּ כדי

שיתכפר לה על דם האדם ששפכה. מצות חלה מנין? היא טמאה חלתו של עולם (היינו האדם הראשון שנברא

מהאדמה והוא כדוגמת העיסה של החלה) וכו', לכן מגבהת חלתהּ. הדלקת הנר מנין? היא כבתה נרו של אדם,

וכתיב:(משלי ה):'נר אלוהים נשמת אדם', לפיכך תשמור הדלקת הנר. וידוע שאלו ג' המצוות הם עיקר המצוות

שנצטוו הנשים כדי לשמור על חייהם, כמו שאמרו חז"ל(שבת ב, ו): על שלש עברות נשים מתות בשעת לדתן, על

שאינן זהירות: בנדה, ובחלה, ובהדלקת הנר, והם ראשי תיבות חנ"ה. ועל דרך שאמרו חז"ל: חוה זו חיה על

שהייתה אם כל חי בחינת לשון נופל על לשון(צמד מילים בעלות הגיה דומה אך משמעות שונה), אפשר לומר אולי

כי חנ"ה זו חוה על שבחטאהּ נצטוו הנשים על ג' מצוות חנ"ה כנ"ל.

וכן, על דרך זה אפשר לומר בסייעתא דשמיא ששרה זו שררה על שזכתה לכבוד בכל העולם, כמו שאמרו חז"ל

(ברכות יג): 'שרה לכל העולם כולו', היינו ששרה הביאה כבוד לכל העולם בזכות מעשיה הטובים אשר עשתה, כמו

שממשיך המדרש(תנחומא ד): 'ידיה שלחה בכשור' שהייתה נותנת מאכל לעוברים ושבים, 'כפה פרשה לעני'

שהייתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים וכו', ע"ש. אבל עם זאת יש לומר שבעיקר זכתה לכבוד של אמת בזכות

ששמרה על כבודהּ, היינו בבחינת(תהילים מה, יד): "כל כבודה בת מלך פנימה", ולמרות ששרה אמנו ע"ה היה לה

יופי בלתי רגיל, כמו שאמרו חז"ל(ב"ב נח): הכול בפני שרה כקוף בפני אדם וכו', היא שמרה על צניעותה וידעה

את מקומה, שנאמר(בראשית יח, ט): "איה שרה אשתך - ויאמר הִנֵּה בָאֹהֶל", היינו בירכתי ביתהּ. ולפיכך, גם כתב

הרמב"ם ז"ל(בהלכות אישות יג, יא): שאין יופי לאישה אלא ליישב בזווית ביתה. וזה שפירש רש"י ז"ל: 'בת כ' כבת ז'

ליופי' היינו אף על פי שהגיע לגיל עשרים בו היא יכולה לצאת לבד לעולם החופשי ולממש כביכול את עצמיותה,

בכל זאת בחרה להתנהג כבת שבע ליופי כנ"ל, שהרי אף על פי ששרה מעלתה הייתה יותר מאברהם בנבואה

כנ"ל מיעטה את כבודה, כי ידעה שהאישה צריכה להתבטל בפני רצון בעלה - אברהם אבינו ע"ה שהיה לה כאב

המון גויים. וכן, גם בעת שחזרה להיראות כנערה בגיל ק' שנה כנודע, עדיין שמרה על צניעותהּ כבצעירותהּ כמו

בת כ' כבת ז' ליופי, היינו בצניעות כנ"ל.

ועל פי זה, אפשר גם להסביר למה נכתבה דייקא האות כ' זעירא(קטנה) במילה 'לִבכֹּתָהּ' כי האות כ' רומזת לכתר

העליון שהוא בבחינת כבוד כמובא בספרים הקדושים. היינו בזכות ששרה אמנו ע"ה שמרה על כבודה כראוי לבת

מלך כנ"ל זכתה למידה של כתר עליון בעולם הבא. ולכן, נכתב דווקא האות כ' קטנה היינו נכנסה פנימה מהשיטה

(מהשורה) וכן היא עולה בגימטרייה קטנה ב', רצה לרמוז אולי שעל מנת שהאישה תזכה לכתר העליון שהוא

בחינת כבוד אמת בב' העולמות היינו בזה ובבא היא צריכה, לשמור על צניעותה כנ"ל, כמו שדרשו חז"ל(ב"ר נח א):

מה צורך לומר 'שני חיי שרה' באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא.

ולכן גם אברהם לא בכה עליה אלא מעט כי ידע כבודהּ בשמים.

ובכך הצליחה לשמור בשלמות את ג' מצוות חנ"ה כנ"ל כל ימי חייה, כמו שדרשו חז"ל(שם): 'יודע ה' ימי תמימים'

(תהילים לז:) זו שרה - שהייתה תמימה במעשיה, כי הם עיקר המצוות השייכות באישה כי ידעה בחכמתה לנווט את

כבודה הרם פנימה כנ"ל, ועל ידי זה תקנה את חטא חוה בשורשו היינו חטא עץ הדעת, כמובא בספרים הקדושים.

וזה שפירש רש"י ז"ל: בת ק' כבת כ' לחטא מה בת כ'(=20) לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק'(=100)

בלא חטא, היינו אפילו בזקנותה שנעשה לה נס וחזר לה אורח כנשים בגיל מאוחר כנ"ל לא הקלה בדבר ודקדקה

קלה כבחמורה ביתר שאת וביתר עוז כפי שהייתה בנערותהּ כבת עשרים. והרעיה לזה היא שיצחק הביא את

רבקה לאוהל שרה דייקא  כדי לבדוק האם היא כדוגמת אמו בג' מצוות הנ"ל, כמו שכתוב(בראשית כד, ס"ז): "ויביאה

יצחק האהלה שרה אמו" ופירשו חז"ל(ורש"י שם): שכל זמן ששרה הייתה קיימת, היה נר דולק מערב שבת לערב

שבת, ברכה מצויה בעיסה - חלה, וענן קשור על האוהל - סימן טהרה, שאין השכינה שורה אלה במקום של טהרה,

ומשמתה פסקו וכשבאת רבקה חזרו.

ומכיוון שיש חשיבות רבה מאוד לשמירת טהרת הבית כי זה יסוד וסוד תיקונו של חטא עץ הדעת כנ"ל, הנה לכם

מעשה שהיה הממחיש את זכויות הטהרה. לפני מספר שנים קבלה מרים מבת ים על עצמה את מצוות טהרת

הבית. עבר יום אחד מאז שטבלה, ובנה מהצבא הפתיע אותה בביקור. הוא נראה נרגש ביותר. שאלה האם, מה

קרה? ענה לה הבן: ניצלתי ממוות! וכך סיפר: אמש יצאנו לשדה, וכל החבר'ה ישנו בשקי שנה. בחצות לילה

נתקפתי בצימאון עז שהציק לי עד מאוד. עזבתי את המחנה והלכתי לשתות. כשחזרתי, שמעתי המולה במחנה.

מצאתי את כולם רועשים ורוגשים, ומשהבחינו בי רצו לעברי וזעקו: מהיכן צנחת? היינו בטוחים שלא נראה אותך

יותר...התעוררנו לשמע פיצוץ קל, ומצאנו את שק השנה שלך עולה בלהבות. קליע נפלט מהרובה של חברך וחדר

הישר אל תוך שק השנה שלך. ניצלת בנס! אם שמעה את הסיפור, כשדמעות זולגות על לחייה, ואמרה: "אני

הלכתי לקיים מצווה יקרה במים, והקדוש ברוך הוא הציל את בני מהאש על ידי מים".

ועתה נחזור לעניינו, ודע שזה הכבוד שהשיגה שרה אמנו ע"ה בב' העולמות כנ"ל הוא בזכות שהיה לה יראת שמים

כי אישה יראת ה' היא תתהלל(משלי לא:). וזה שדרשו חז"ל(בר"ר נח, ג): רבי עקיבא היה יושב ודורש, והציבור מתנמנם

ביקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא תבוא אסתר שהייתה בת בתה

של שרה, שחייתה מאה ועשרים ושבע, ותמלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות. ולכאורה לא ברור מה הקשר בין

הדברים ואיך בדיוק ביקש לעוררן בזה? אלא שרצה לבקש מהם שילמדו מהנשים הצדקניות הללו שזכו שתהייה

פרשה בתורה ומגילה על שמם בזכות יראת שמים שהייתה להן, בבחינת אישה יראת ה'. כי על ידי היראה שלהם

זכו לשמור על כבודם כנ"ל, ועל ידי כך שמרו בשלמות על ג' מצוות חנ"ה שאישה חייבת בהם כנ"ל.  שהרי ידוע

שבעבור שאסתר שמרה ג' מצוות חנ"ה בשלמות, ובפרט בבית המלך אחשוורוש, משך עליה ה' יתברך חן מיוחד,

כמו שכתוב(אסתר ב, טז): "ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל-רואיה" וכו', כמו שדרשו חז"ל(אסתר רבה ו, ט): כאיקונין

הזה, שאלף בני אדם מביטים בה, והיא ערבה על כולם בעיני העליונים ובעיני התחתונים. כי חנ"ה אותיות חן ה'.

ועל כן, נבחרה להיות מלכה תחת ושתי ותמלוך על קכ"ז מדינות, כמו שכתוב(שם, יז):"וישם כתר מלכות בְּרֹאשָׁהּ"

וגו', וזה בבחינת כתר עליון כנ"ל, והכל בזכות יראת ה' שהייתה בהן.

ובזה רצה לרמוז להם שעל מנת שיתעוררו משנתם שנגרמה מהכשתו של הנחש שהוא היצר הרע שכל שתפקידו

להרדים את האדם בעבודת השם, הם צריכים שיהיה להם יראת ה' בבחינת: 'אישה יראת ה'', היינו שילמדו קל

וחומר משרה אמנו ע"ה ואסתר המלכה שלמרות שהם לא מצוות בהרבה מצוות כגבר כי הם פטורות מכל המצוות

שהזמן גרמא, בכל זאת הם התעלו במעלות הקדושה והיראה וע"י כך שמרו את עיקר המצוות של האישה וזכו

לכבוד של אמת. והטעם שנתן להם דוגמא מהאישה כי האישה משולה לתורה, כמו שכתוב(משלי לא): 'אשת חיל'

ופירש רש"י ז"ל: 'היא התורה', ובשביל להשיג את קניין חכמת התורה שזה עיקר חיוב מצוות הגבר צריך יראת

שמים, כמו שכתוב(תהילים קיא): "ראשית חכמה יראת ה'", ועל ידי כך יזכו לטוב רב בזה ובבא. אכי"ר.

         פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל ליפול בטעותים ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות חס ושלום, כאשר

רבים נכשלו ונפלו מאוד על ידי חכמתם, חטאו והחטיאו את הרבים רחמנא לצלן, והכל על ידי חכמתם הרעה. כי

עיקר היהדות הם לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות, ולהסתכל בכל דבר שעושה שיהיה שם ה' יתברך,

ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו, רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו - לאו, ואז בוודאי לא יכשל

לעולם(סימן תמימות, אות ג).

                                                         "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

               ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                      ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                             ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה