"ובאילם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים" הטעם שמפרט מה היה באילם, להראות כיצד ה' מיטיב עמנו, וכאות הכרת הטוב מצד ה"לא מגיע לי כלום" ראוי ונכון להודות בפירוט רב על כל הטוב והחסד, ולפי רבי נתן על ידי זה ינצל מלבוא בעתיד לידי צרה ח"ו.

מצד היושר, הכרת הטובה המינימלית מחייבת להודות לכל הפחות על הטובה הנראית, מדרגה גבוהה יותר (הלכה פסוקה) היא להודות "על הרעה" כשם שמברך "על הטובה", ונראה לומר שהדרך להשיג את שלמות האמונה היא להודות "על הרעה" יותר מאשר "על הטובה" עד שיחייה את האמת ש"הכל טוב" ולא יחלק בין חסד ודין כלל, ויהיה בבחינת "וקדושים בכל יום יהללוך סלה".