לכבוד יום ההילולא של הצדיק
לכבוד כ"ה תשרי, יומא דהילולא של סניגורן של ישראל הרה"ק רבי
לו יצחק בן שרה סאשא מבארדיטשוב זיע"א
היהודי שהציל את הצדיק מברדיטשוב
דריכות רבה הורגשה בית הכנסת. כולם ציפו לשעה שבה
ילמדו לקח אחת ולתמיד את הנוכלים הפוקדים את עירתם
חדשים לבקרים, ומתחזים לצדיקים מפורסמים. קודם כניסת השבת
הכינו המתפללים ליד מקומות מושבם מקלות ומחבטים לשימוש
בשעה היעודה. זה זמן באו לעירה הקטנה באוקראינה אורחים
שהתחזו לרבנים או לאדמו"רים נודעים. בימים ההם לא התגלגלו
תמונותיהם של גדולי-ישראל, ותושבי העירות הרחוקות לא
הכירו את דמותם. הרמאים ניצלו זאת, והצליחו לגרוף לכיסם
סכומי כסף נכבדים מהתושבים, שבנדבת ליבם הטהור תרמו
ל'צדיק'.
כמה וכמה ביקורים כאלה התבר לאחר זמן שלא היו אלא
הונאה. התושבים חשו מושפלים ומרומים על שנפלו בפח פעם
אחר פעם. החליטו התושבים שבפעם הבאה, כשיפקוד את עירתם
מתחזה כזה, ילמדו אותו לקח שלא ישכח לעולם. בדיוק בימים
ההם נקלע לעירה הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א. הוא
נסע לדרכו בליוי משמשו, וקיוה להגיע למחוז חפצו לקראת
השבת. הצדיק הקפיד מאוד שלא להמשיך בנסיעה ביום שישי
אחר חצות היום, וכאשר הגיעה העגלה לעירה זו, כבר היה סמוך
לחצות היום. אמר הצדיק למשמשו כי ישבתו בעירה, ולאחר
השבת ימשיכו בדרכם. מרגע כניסתם לעירה חשו הצדיק ומשמשו
במבטים חשדנים שהופנו לעברם. קבלת הפנים שזכו לה היתה
צונת, והם גם הבחינו בהתלחשויות מאחורי גבם. השמש התחנן
באוזני הצדיק לשבות בעירה הסמוכה, אולם רבי לוי יצחק הודיע
כי לא ימשיך בנסיעה אחרי חצות היום, והוא החל בהכנותיו
המיוחדות לשבת המלכה.
בעירה החלה תכונה רבה. חשד התושבים התעור כששמעו
מהשמש שזה הצדיק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב. וכי למה יפקוד
הצדיק המפורסם את עירתם הקטנה? החשד נהפך לודאי לאחר
שאחד התושבים, שביקר בארדיטשוב לפני שנים רבות, החליט
שזה אינו רבי לוי יצחק האמיתי. החליטו התושבים לטפל
ב'מתחזה' כראוי לו. השעה שנקבעה לכך היתה כאשר יקרא
האורח לעלות לתורה ויעמוד על בימת הקריאה. אז יקומו עליו כל
המתפללים, מצוידים במקלות ובמחבטים, ויעשו בו שפטים. בעוד
היום גדול פסע רבי לוי-יצחק, בליוי משמשו, לבית-הכנסת. הוא
החל את הכנותיו לתפילת המנחה, וכהרגלו, לא שת ליבו לנעשה
סביבו. עיניו היו עצומות, והמילים התנגנו בפיו בדבקות. כשגברה
התלהבותו, החל טופח בידיו וצועק בקול רם, עד שקולו נשמע
מחוץ לכותלי בית-הכנסת.
באותה שעה עבר במקום סוחר גוי, והצעקות הבוקעות מבית-
הכנסת עורו את סקרנותו. הוא עמד בפתח והביט בצדיק העומד
בתפילה. "מיהו האיש הזה?", שאל את אנשי המקום. הללו השיבו
כי זה רמאי המתחזה לאחד הצדיקים הנודעים רבי לוי יצחק
מבארדיטשוב. שמע זאת הגוי והמשיך בדרכו לעירת מגוריו.
בואו לעירה נכנס לפונדק המקומי, לחמם את גופו במעט ין-
שרף. בעל הפונדק היהודי האיץ בו להזדרז, מכיון שהוא מתכונן
לסגור את הפונדק לקראת השבת הנכנסת. לגם הגוי מהמשקה
וסיפר ליהודי על האורח השובת בעירה הסמוכה. הלה, כך אמר,
מתחזה לצדיק מבארדיטשוב, עושה תנועות משונות בתפילתו
וזועק לשמים. הגוי צחק בלעג כשתיאר את האורח ודרך תפילתו.
אוזניו של בעל הפונדק התחדו. בילדותו לקחוֹ אביו כמה וכמה
פעמים לקבל את ברכת הצדיק מבארדיטשוב. כך בדיוק היתה
נראית תפילתו, בשילוב תנועות ידים וזעקות קורעות לב. האומנם
הצדיק שובת בעירה הסמוכה? כמה הוא משתוק לבוא אליו
ולהביט בפניו הקדושות.
השבת נכנסה, אך המחשבה על הצדיק לא עזבה אותו לרגע.
במהלך ליל השבת גברה תשוקתו והיתה לשאיפה בלתי-ניתנת
לכיבוש. שוב ושוב אמר לעצמו כי הדבר בלתי אפשרי, שכן
המרחק בין העירות גדול מ"תחום שבת", אך רוחו לא שקטה.
כשהתעור בוקר בערה בו התשוקה לצאת אל העירה הסמוכה.
הוא חש כי הוא נקרע בין המוח המבהיר לו כי הדבר אסור, ובין צו
הלב, הקורא לו ללכת ולראות את הצדיק ויהי מה. הלב ניצח.
היהודי פתח בהליכה לעבר העירה שבה שובת הצדיק
מבארדיטשוב. כמה פעמים התחרט ואף החל לחזור, אך בסופו של
דבר גברה התשוקה העזה שהשתלטה עליו כבמטה קסם. כל
הדרך יסר אותו מצפונו. קול פנימי לחש שוב ושוב: "זו מצוה
הבאה בעבירה". אך התשוקה היתה חזקה יותר.
בהיכנסו אל העירה רץ במהירות אל בית-הכנסת, ונכנס פנימה
בדיוק ברגע שבו נקרא הצדיק לעלות לתורה. מרוב התרגשות
ושיברון לב לא היה יכול להתאפק, וקרא בקול: "אוי, רבי! חילתי
את השבת!". עיני הכול הופנו אליו בתדהמה, וממנו לעבר
ה"מתחזה", לראות את תגובתו. רבה היתה מבוכתם כששמעו את
קולו המתון והשקט של הצדיק, העונה ליהודי הזר, בהביטו בו
בחיבה: "לא חיללת שבת, יהודי יקר. זה מקרה מובהק של פיקוח
נפש. אילולא באת עכשיו היה הקהל מכלה בי את זעמו ומי יודע
מה עלול היה לקרות". זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.