"ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש-לקחה-זאת"

"כי מאיש לקחה זאת"– ראשי תיבות שניים בגימטרייה "בקי"בחינת בקי ברצוא בקי בשוב.

"כי מאיש לקחה זאת"– סופי תיבות שניים "אחיֵך" לשון חיוך.

"זאת הפעם עצם מעצמי"סופי תיבות "תמים". 

 ההכרה שהאשה היא חלק בלתי נפרד מהאיש היא תולדה של תמימות, שלאמונה שלמה, שכלמאן דעביד רחמנא לטב עביד, שלא מחלק בין חסד לדין,בחינת אמונה = הכל לטובה, בחינת זאת ע"פ מוהרנ"ת ותיקוני הזוהר:"אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח"(תהלים לז, ג)– היינו שעיקר תקוותו של דוד המלך היה באמונה שנקראת זאת כנ"ל.(ליקוטי הלכות, יורה דעה א, הלכות גילוח ג, אות ח).

כידוע "זאת" בגימטרייה 408= ג"פ עמים 136= קול +צום +ממון,

היינו תפלה, תשובה וצדקה. וידוע שפנימיות התיבה אדם הם אותיות "מתפלל" (ולכך התכוון, שעבודת ה' נובעת מפנימיותו ואינה דבר זר לו. 

וחיזק העניין בפסוק הבא: