שבת חוה"מ פסח - התשס"ב

שבת שלום וחג פסח שמח!

ברצוני לשוחח על אחד מהנושאים החשובים בהגדה של פסח, אם לא החשוב בהם - ארבעת הבנים, שההגדה עוסקת בהם.
יש לזכור שהמטרה העיקרית של הסדר היא לקיים מצוות והגדת לבנך, וקטע זה, של ארבעת הבנים, מוסר הנחיות מדויקות, כיצד יש לבצע הגדה זו.

למרות שעל פניהם נראים הדברים בקטע פשוטים וברורים, בעיון מעמיק יותר מתגלות כמה שאלות:

1)       הסדר בהגדה הוא חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול, ואילו הסדר בתורה הוא רשע, שאינו יודע לשאול, תם וחכם.
מדוע קיים הבדל בין המקורות, ומדוע כל אחד מהם מביא בסדר המסוים שלו.

2)       התשובות בהגדה הן לא תמיד התשובות שמובאות בתורה -
אצל החכם ואצל הרשע - מדוע?

3)       מה השאלות ששואלים הבנים ומה התשובות שאנו צריכים לענות להן, וכיצד התשובות משיגות את מטרתן - כלומר מתאימות לבן השואל.

בע"ה, אנסה לענות על שאלות אלה.

הקטע בהגדה, מתחיל במשפט "ברוך המקום ברוך הוא, ברוך שנתן תורה לעמו ישראל
ברוך הוא".

לטעמי, בעל ההגדה משבח את הקב"ה ואת תורת ישראל, דווקא בקטע על ארבעת הבנים, מפני שהתורה מכינה אותנו לקיומם של ארבעה סוגי בנים, וגם מראה לנו כיצד יש להתנהג עימם.

"על ארבעה בנים דברה תורה", ואני אכן רוצה לדון בבנים אלה, על פי הסדר, שהם מופיעים בתורה. כפי שציינתי, הסדר הוא: רשע, שאינו יודע לשאול, תם, חכם.

לדעתי, התורה מביאה את שאלות הבנים והתשובות להן, בסדר מהחמור אל הקל, כלומר מה המקרה הגרוע ביותר שניתן להיתקל בו? "רשע", אז את המקרה שלו נביא קודם, ומי המקרה הטוב ביותר - אותו נביא בסוף - החכם.

בהמשך השיחה נבין גם את מיקום שני הבנים האחרים.

ההיגיון שעומד מאחורי סדר זה הוא שעל האב להיות מוכן למקרה הגרוע ביותר לפני שהוא מתכונן למקרה הטוב ביותר. בסדר הנוכחי, אם האב לא הספיק ללמוד את התשובה לבן החכם, והבן החכם הפתיע אותו בשאלה, לא נורא כל כך אם הבן החכם יישאר ללא תשובה מלאה, כתשובת התורה.

אך אם הסדר היה הפוך, והאב לא היה מוכן לשאלת הרשע, ומגמגם כתשובה - הדבר יכול להביא שנאבד את הבן הרשע לגמרי!!

לכן התורה מתחילה במקרה של הבן הרשע.

אגב, כיצד יודעים מי הבן החכם ומי הבן הרשע? ע"פ התשובה בהגדה לבן הרשע, הבעיה היא שהוא אומר "מה העבודה הזאת לכם" ולא לו!

אבל גם החכם אומר "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם"?
גם לו ניתן לומר אתכם ולא אותי??

אלא יש לשים לב לגישה של הבן הרשע - "והיה כי יאמרו אליכם בניכם", אין כאן שאלה
אלא אמירה! ישנם בנים ששואלים שאלות לאו דווקא כדי לקבל תשובה - אלא כדי להראות את התנגדותם למעשים. את אי הסכמתם.

כמו כן, החכם משתמש בשם "אלוקינו", כלומר הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל.

ניתן ללמוד לקח חשוב - לעיתים ההבדל בין הבן החכם לבן הרשע הוא דק ואינו נתפס בעין רגילה. על ההורים לעקוב טוב טוב אחר דקויות ההתנהגות של בניהם על מנת שיוכלו להבדיל בין החכם ובין הרשע.

הרשע אומר (ולא שואל) "מה העבודה הזאת לכם" - בעבודה הכוונה, ע"פ הקשר הפסוקים הקודמים לשאלה, לעבודת קורבן פסח. הרשע שואל מדוע יש לבצע עבודה זו בזמנים אלה, מה שהיה היה, אין טעם לבצע איזשהו פולחן שקשור להיסטוריה - המבט צ"ל לעתיד.

התשובה בתורה: תשובה עדינה - "ואמרתם" "כה תאמר לבית יעקב"- אלו הנשים - אליהם מדברים בלשון עדינה. "זבח פסח הוא... בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל". מסבירים לבן הרשע בעדינות יחסית, כי על ידי זבח פסח נגאלו אבותינו ממצרים, ואילו לא היינו נגאלים - גם אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים, לכן אין כאן עבודת פולחן היסטורית המנותקת מההווה, אלא עבודה הבא להזכיר את הסיבות שהביאו לכך שאנו בני חורין היום.

בתשובה זו נרמז גם, כי מי שלא היה מבצע עבודה זו בזמן יציאת מצרים, לא היה נגאל -
התשובה המוכרת מההגדה.

התשובה בהגדה היא תקיפה יותר - אבל היא בכלל תשובתו של הבן שאינו יודע לשאול!!
"בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו, אילו היה שם לא היה נגאל".

אלא התשובה בהגדה מתחילה ב"אף אתה" ו"אף" בא להוסיף, מה שאומר בעל ההגדה - קודם נסה לומר את התשובה שבתורה, כלומר בעדינות. אם התשובה לא משיגה את מטרתה, והבן הרשע עדיין עומד ברשעו - תסביר לו בתקיפות, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי התנהגות כזו אינה מקובלת.

הבן שאינו יודע לשאול, הוא הבן הבא שמוזכר בתורה.

השאלה שנשאלת היא - מדוע הוא אינו שואל?

רבים מהמפרשים מסבירים כי הוא אינו שואל מפני שאין לו דעת לשאול.

לדעתי ישנן שתי סיבות נוספות לכך שהוא אינו שואל:

1)       יכול להיות שהבן הזה הוא רשע, והוא עד כדי כך רשע שהוא אפילו אינו מעוניין לקבל תשובות לשאלות שלו, הוא רק מחכה לרגע שלא יהיה ליד השולחן של אבא כדי
שיוכל לברוח.

2)       יכול להיות שזהו בן, שמקדים נעשה לנשמע, כל כך טוב עד שלא מפריע לו שהוא אינו יודע את ה"נשמע": כלומר הבן הזה יודע מה שצריך לעשות, עושה את כל מה שצריך לעשות, אבל לא שואל שאלות - הסיבות לא מעניינות אותו.

התשובה לבן זה צריכה להיות מתאימה לשני המקרים: שהוא רשע, חלילה, או שהוא פשוט פחות מתעניין בסיבות למצוות.

התשובה מתחילה במילה "והגדת".
ישנן שלוש מילים שמתארות דרך העברת דברים בפה:

ואמרת, והגדת, ודברת.

כמו שאמרנו קודם "ואמרת" - הכוונה בצורה עדינה.

ודברת - דברים קשים כשהמקור הוא "דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות".

מה לגבי והגדת?

הגדת יכול להיות שני הדברים:

1)       "כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל"- רש"י מפרש תגד - דברים קשין כגידין.

2)       לעומת זאת והגדת - כמו דברי אגדה שמושכין לבו של אדם.

כלומר רואים שבתשובה זו ישנם גם דברים שמושכים את הלב וגם דברים קשים, תלוי מי מקבל את הדברים.

אם מדובר בבן רשע - הכוונה היא כמו תשובת ההגדה לבן הרשע - להקהות את שיני הרשע ע"י דברים קשים כגידין שמי שאוכל אותם שיניו קהות, ולומר לו שבגישה זו לא היה נגאל!!

ואילו אם מדובר בסוג השני,הדברים שיש לומר לו הם הבסיסים של הפסח.

כפי שמובא בהגדה: "והגדת יכול מראש חודש... לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך" - כלומר יש להראות במוחש לבן זה את המצוות שעושים ולהסביר לו מדוע עושים אותן: "מצה זו שאנו אוכלים", "מרור זה שאנו אוכלים".

הבן השלישי שמוזכר בתורה הוא הבן התם. הבן התם שואל שאלה סתמית "מה זאת", אך יש להבין באיזה הקשר הוא שואל את השאלה. בתורה שאלה זו מובאת לאחר שמוזכר הדין של פדיון בכורות, האדם והבהמה.

הבן התם לא מבין מה הטעם של מצווה זו? כלומר בפסח עצמו הוא לא שואל שאלות, כי הוא מבין שהטעם שאוכלים מצה בפסח הוא שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, והסיבה שעושים קורבן פסח בפסח, כי פסח הקב"ה על בתי בני ישראל ממצרים, והסיבה שיושבים בסוכות בסוכה, היא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל.

אבל פתאום באמצע השנה, מה הקשר של פדיון בכורות?

בן זה הוא קצת פחות חכם, ולכן יותר קשה לו להבין מה הקשר של מצוות למקור שלהן.

המטרה של ההורים של בן כזה היא לחבר את הבן למקור המצווה - כמו במקרה שלנו, מסבירים לבן כי המקור של פדיון בכורות, הוא בכך שהקב"ה הציל את בכורות ישראל בזמן מכת בכורות, ולכן הבכורות נחשבים של הקב"ה.

הבן האחרון, אחרון אחרון חביב- הבן החכם.

הבן החכם מעיד על חוכמתו ושואל שאלה מפורטת "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם".

התשובה בתורה היא גם כן מפורטת ומסבירה את הקשר בין קיום כל המצוות לבין יציאת מצריים - הקב"ה הוציא אותנו ממצריים על מנת שנבצע את כל המצוות.

בעל ההגדה מוסיף, כמו שאמרנו שהמילה "אף" באה להוסיף, כי כאשר נמצאים במועד מסוים, אין להסתפק עם הסבר כללי של חובותינו, אלא יש לרדת לפרטי המצוות לדוגמא בפסח, יש להסביר וללמד אותו את כל הלכות פסח עד אחרונת ההלכות - "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" - וכך גם לגבי שאר העניינים.

ראינו מדוע התורה מביאה את הבנים בסדר זה. מדוע בעל ההגדה מביא את הבנים בסדר שונה?

התורה עוסקת בארבעה בנים, לאו דווקא בליל הסדר, ולכן מסדרת אותם מהחמור לקל, כפי שבארנו, אך בעל ההגדה מביא את הסדר שיש לסדר את הבנים בליל הסדר. בליל הסדר כל המשפחה מסבה לשולחן. האבא יושב לראש השולחן. המקום הכי חשוב לידו, הוא לימינו שם יושב החכם. יש לתגמל את הבן החכם על חוכמתו ויש להציב בפני שאר הבנים מטרה להשגה.

המקום השני בחשיבותו - לשמאל האב - שם יושב הרשע. אסור להרחיק את הבן הרשע. יש להחזיקו קרוב, כך שנוכל לענות על שאלותיו, אפילו אם הוא ממלמל אותן וקשה לשמוע אותן.

המקום הבא הוא ליד הבן החכם - שם נושיב את התם. לתם יש שאלות וחשוב מאוד שישב ליד מישהו שיוכל לענות לו תשובות ברוח התורה - הבן החכם. אם נשים אותו ליד הבן הרשע - הוא עלול להידרדר.

את שאינו יודע לשאול - ניתן לשים ליד הרשע. הוא אינו שואל - כך שהסיכון שיתדרדר
ע"י הרשע קטן.

ראינו שגם התורה וגם בעל ההגדה, נותנים בידינו כלים להתמודד עם סוגים שונים של בנים, שהמציאות מראה שארבעתם אכן קיימים. המטרה של כל הסדר - להביא את ארבעת הבנים למצב של אחדות - ע"י מתן תשובות מתאימות לכל אחד.

על ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם... אחד רשע... וכו'. אחד בגימטריה 13. כל בן בנפרד 13, כאשר מאחדים את כולם מקבלים 13*4 = 52 . בן בגימטריה = 52, כלומר ע"י ישיבה ביחד כל ארבעת הבנים בסדר, והחלפת הדעות, כמובן בהשגחה וניווט של ההורים, ניתן להגיע למצב שהבנים הם הבן שעליו דיברה התורה.

מי יתן וכל הבנים שיסבו על שולחננו יהיו חכמים, ובזכות בנים אלה יקוים בנו הפסוק "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם" אכי"ר.