תובנות בתורה, מאת אי"ם; פרשת בראשית

בראשית א,א: בראשית ברא אלוהים: תובנה: יש נקודת ראשית לכל היקום, ולא התפתחות הדרגתית, וודאי לא התפתחות מקרית, אלא בריאה כוללת ומכוונת על ידי אלוהים.

א,ד: וירא אלוהים את האור כי טוב: תובנה: אור הוא דבר טוב, והוא עדיף על החושך, עליו לא נאמר 'טוב'. עוד דברים טובים הם: ים, עצי פרי, השמש והירח, תנינים, רמשים ועופות כנף, חיות ובהמות, ומעל כולם – שליטת האדם בבריאה, עליה נאמר 'טוב מאד' וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד (פסוק ל"א).

 א,ה: ויהי ערב ויהי בוקר: תובנה: היום מסתיים בסוף הלילה, בטרם הפצעת הבוקר של היום הבא (ואינו מסתיים בשקיעת השמש). מזה שכתוב 'ויהי בוקר', מובן שהיום הראשון נמשך עד לראשית הבוקר של היום השני. 'ויהי ערב ויהי בוקר' מתייחס לסוף היום הראשון, שהרי לא היה ערב לפני היום הראשון.

א,ה: יום אחד: תובנה: מזה שכתוב 'יום אחד' ולא 'יום ראשון' (כמו שנכתב 'יום שני', 'יום שלישי' וכו'), נראה כי ה' תכנן מלכתחילה להסתפק בבריאת העולם כפי שברא ביום הראשון (שמים וארץ, אור וחושך), וטרם תכנן בריאה נוספת. משהגיע הבוקר שלמחרתו שינה את תוכניתו, ואמר לשומעיו, כעין מפקד המצַווה על צבאו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם (פסוק ו'), ובכך המשיך את הבריאה גם ביום השני. כך קרה גם בהמשך בכל יום, עד לבריאת האדם ביום השישי, שם כתוב: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (פסוק כ"ו), כעין מתייעץ עם שומעיו ומשתתף עימהם בעשייה. ביום השביעי ה' לא התייעץ עם שומעיו, אלא פעל לבדו: ויכל, ויברך, וישבות, ויקדש (ב,ב-ג).

 ב,ד: אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם: תובנה: נראה כי קיימת מערכת מקבילה לחיינו בעולם הזה, והיא מערכת "תולדות השמים", שהרי סיפור הבריאה כאן שונה מסיפור הבריאה המוכר מפרק א', הן בפרטים והן במשמעות. כאן מתוארת הבריאה תחת הגדרת "תולדות השמים" והיא מקבילה (דומה ברעיון אך לא זהה) ל"תולדות הארץ". לאחר שהתורה משלימה את תיאור "תולדות השמים" בבריאת האישה (עד לסוף פרק ב') היא ממשיכה בתיאור "תולדות הארץ" (פרק ג' ואילך). העניין בולט בכתוב: וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ (ו.ו). ה' ניחם כי עשה את האדם במערכת "תולדות הארץ" בלבד (ולחיזוק נכתב: אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; ו,ז), אל לא ניחם על כי עשהו במערכת "תולדות השמים".

ב,יט: לראות מה יקרא לו: תובנה: שם של חיה או אדם קובע את מהותם בעת לידתם ובמהלך חייהם הצפוי. כך גם בקריאת שמות האישה (ב,כג), שת (ד,כה), נוח (ה,כט) ועוד.

ד,כה: כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל: תובנה: לאלוהים יש חשבונות עבור כל אדם, והוא גרם לכך שייוולד שת בעקבות מות הבל. אילולי מת הבל, שת לא היה נולד. חשבונו של ה' ניכר לא רק בלידת האדם, אלא בעיקר במהלך חייו, שהרי שושלת אדם עד נוח מכילה דווקא את שת (ה,ג) ולא את קין הגדול ממנו.