"יחי ראובן ואל ימת ויהי מתיו מספר"

 ויהי – לשון צער, 

ונראה לבאר שהן "מתיו" לשון מיתה 

והן מספר – ששולט בו עין רעה הם סיבה לכך. 

שכן מתיו גם אותיות תמיו לשון תמימות, כי מעשהו של ראובן זו בחינת "חכם בעיניך" 

שזה הפך התמימות, והחכם בעיניו הוא בחינת מת, 

וכיוון ומחשיב את עצמו ודעתו הוא בבחינת מניין ולכן שולט בו לא עלינו עין הרע ויצר הרע. לעומתו התם 

ביטל את ישותו ודעתו והוא בבחינת אין ואפס 

ולכן גם במותו נחשב חי כי דבוק ובטל לחי-החיים ולצדיק האמת שממנו הרוח חיים, 

בחינת "ורוח א-להים מרחפת על פני המים" דא רוחו של משיח, 

בחינת משה-משיח בחינת צדיק האמת.