מסופר על יאיר, שהילך לו בין מושבות העושר הגדולות, והנה תלתא ילדים משועשעים מן המשחק בפת.

אמר להם, "אם זהו מטרתו של הפת-הריני כמת, אם זהו אינו יעודו של הפת-יבואו שניים דובים ויערפו את ראשיכם"

שניים דובים יצאו מן היער וערפו את ראשיהם של זבי החוטם, כשהם תלויים כזיכרון מעל לאותו מקום שבו קרה מקרה זה, עד היום הזה.

"זורע ואינו קוצר" / "החיפזון הוא מהשטן"

היה אדם, איכר שעבד בשדה כל יום תריסר שעות, של עבודה קשה ומאומצת.

לאחר שנה, השדות שלו פרחו, הצמיחו פירות רבים וליבלובים ותבואה רבה

הגיע הזמן לקצור אותה, והחל מלקט את התבואה במהירות מופרזת                

היבולים החלו להיהרס

הפירות נהרסו, כל מה שעבד עליו שנים –הלך לו.

"איזהו חכם? הלומד מכל אדם"

מסופר על הגאון, שפגש אדם שוטה וטיפש.

הטיפש צעק בעילגות לעבר הגאון "בוא ואלמד אותך דברי חכמה", תלמידיו של הגאון החלו בצחקוק, הגאון ילמד מן השוטה.

הגאון השתיק את תלמידיו," בואו ונלמד ממנו דברי חכמה!"

 "אל יתהלל חוגר כמפתח"

"אביס אותך במשחק מבלי להתאמץ" קרא לעברו של פלוני, ובכל זאת, החלו במשחק, הפלוני, שנחשב כחלש במשחק, הביס את הגאוותן, ואמר לו "אל יתהלל חוגר במפתח".

ועל זה נאמר "אל יהא אדם פזיז בדיבורו".

"אני אהיה לו כאב והוא יהיה לי כבן"

לעולם יהא אדם מקיים את הכתוב "אני אהיה לו כאב והוא יהיה לי כבן" הרי הוא מכניס אורחים כאברהם.