chiddush logo

עביד איניש דינא לנפשיה ולחבריה (3 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי rabio, 17/9/2014

בס"ד


בגמרא במקור (ב"ק כז ע"ב) מדובר על סוגיית עביד איניש דינא לנפשיה, ועל גמרא זו כותב הרא"ש (ג, יג) שלאדם מותר להציל מהכאה את עצמו ומשפחתו ע"י הכאת המכה, ומותר להציל את חבירו ממכהו ע"מ להפריש את המכה מאיסורא.

ומובא בשו"ע (חו"מ, תכ"א, י"ב), והסמ"ע והט"ז מביאים מהחילוק בין משפחתו לאדם אחר נפקא מינה (ע"ש).

וקשה לי על זה - איך הסיבה היחידה שניתן להציל את חבירו ממכהו היא כדי להפריש את המכה מאיסורא? והמוכה - אין לו הזכות להינצל?
לכאורה נ"מ מדבר זה אם המכה הוא חרש שוטה וקטן, שאינם ברי איסור, שאם הם מכים אסור להכות אותם ע"מ שיפסיקו.

אמנם הים של שלמה (ב"ק, פרק ג', סימנים ט, כז) מסביר את הרא"ש אחרת, אך אני מנסה להבין את עצם הסברא.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
יודע את התשובה? חושב אחרת
דיונים - תשובות ותגובות (3)
zeev148 (6/10/2014)
כדי להינצל המוכה חייב לאחוז במידת האמונה. ובעתו האמתי יקוים בו "ישמע את שוועתם ויושיעם" למשל ע"י שהעד יתעורר "מעצמו" להפריש את המכה מאיסורא. אבל אם העד יפעל מצד מידת הרחמים (ע"פ הבנתו) לא יועיל הדבר באמת למוכה, מכיוון ולא תצמח לו תועלת אמונית מהניסיון שהקב"ה מעמידו בו, ומן-הסתם יצטרך ל"ע להיקלע לניסיון דומה בעתיד ע"מ ללמוד ממנו לקח ושיעור באמונה ובהשגחה-פרטית.
rabio (22/9/2014)
דביר, החילוק הוא לא כדבריך, שאם כדבריך היה צריך לחלק בין מכיר את המקרה לאינו מכירו, והרי יש הרבה פעמים שאיני מכיר את המקרה במשפחה, או מכיר בחבר.
אמנם אתה צודק בעצם החילוק, שהוא צריך לראות שצודק, אבל זה אינו במקום החילוק של משפחה או לא, אלא בנוסף לו.
דביר (17/9/2014)
הדין "עביד איניש דינא לנפשיה", במקרה של הכאה של עצמו ומשפחתו הוא היחיד שיכול להגן ולשמור אליהם באותו רגע, ואחר כך בבית דין הוא יצליח לתת את ההסבר על כך שברור לו מה הסיפור, אך אם חברו חוטף, יהיה קשה לו לתרץ מה היה המקרה ולמה הוא התערב ונשארה רק הסברה שלהציל את המכה מאיסורא.
"וי"א דלא אמרינן עביד אינש דינא לנפשיה רק בחפץ המבורר לו שהוא שלו, כגון שגזלו או רוצה לגוזלו או רוצה להזיקו, יכול להציל שלו. אבל אם כבר נתחייב לו מכח גזילה או ממקום אחר, לא (מרדכי ונ"י פרק המניח).