עביד איניש דינא לנפשיה ולחבריה (3 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי rabio, 17/9/2014
בס"ד
בגמרא במקור (ב"ק כז ע"ב) מדובר על סוגיית עביד איניש דינא לנפשיה, ועל גמרא זו כותב הרא"ש (ג, יג) שלאדם מותר להציל מהכאה את עצמו ומשפחתו ע"י הכאת המכה, ומותר להציל את חבירו ממכהו ע"מ להפריש את המכה מאיסורא.
ומובא בשו"ע (חו"מ, תכ"א, י"ב), והסמ"ע והט"ז מביאים מהחילוק בין משפחתו לאדם אחר נפקא מינה (ע"ש).
וקשה לי על זה - איך הסיבה היחידה שניתן להציל את חבירו ממכהו היא כדי להפריש את המכה מאיסורא? והמוכה - אין לו הזכות להינצל?
לכאורה נ"מ מדבר זה אם המכה הוא חרש שוטה וקטן, שאינם ברי איסור, שאם הם מכים אסור להכות אותם ע"מ שיפסיקו.
אמנם הים של שלמה (ב"ק, פרק ג', סימנים ט, כז) מסביר את הרא"ש אחרת, אך אני מנסה להבין את עצם הסברא.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (3)
אמנם אתה צודק בעצם החילוק, שהוא צריך לראות שצודק, אבל זה אינו במקום החילוק של משפחה או לא, אלא בנוסף לו.
"וי"א דלא אמרינן עביד אינש דינא לנפשיה רק בחפץ המבורר לו שהוא שלו, כגון שגזלו או רוצה לגוזלו או רוצה להזיקו, יכול להציל שלו. אבל אם כבר נתחייב לו מכח גזילה או ממקום אחר, לא (מרדכי ונ"י פרק המניח).