הגאון החסיד רבי משה לינשה זצ"ל שהלך לבית עולמו ביום ז' חשון תשמ"ו, קיפל בשני חייו את מוראות תקופתנו רבת התהפוכות, שעברו על בשרו, ואת הכול קיבל בביטחון פנימי אמיתי ובמנוחת הנפש ושלוה, והוא האות והמבחן לבעל הביטחון כפי שמגדירו ה"חובת הלבבות", תמיד בשמחה חסידית וברוח טובה, שייף עייל שייף נפיק, למרות עושר חייו, התמדתו ויגיעתו בתורה, משפחתו הענפה שהקים בניו בנותיו נכדיו וניניו, לא החזיק כלל טיבותא   לנפשיה, ליבו לא גאה על איש, פיו ולשונו נקי מכל לשון הרע ואבקתו, אוזנו כרויה תמיד ללשון חכמים מרפא.

הגאון רבי משה הלוי לינשה זצוק"ל

 נחמד ואהוב, צנוע ונחבא אל הכלים, למרות גדלותו בתורה ומומחיותו בכמה ממקצועות התורה, היה דבוק לרבותינו גדולי התורה והחסידות, והם הוקירוהו ביותר.

בצעירותו למד בישיבת קישינב המעטירה ושם אף הוסמך להוראה ע"י רבותיו.

הוא כתלמיד מובהק וחביב לגאון רבי יהודה לייב  צירלסון זצ"ל, עוד בצעירותו מילא שליחויות ציבוריות רבי משמעויות של רבו, הוא יישם הלכה למעשה את מאחז"ל: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, ע"פ  פירושו של הגאון מצ'יבין: אהוב את מלאכת הרבנות, ושנא את השררה. הוא כיהן כרב ומו"צ בחו"ל וכן בארץ ישראל במחנה אחוזה שבחיפה, הוא נשא על כתפיו הדאגה להקמת מקוואות, כשרות, עירוב וכו' פרקי מסירות מלאי הוד של הקרבה למען קודשי ישראל, שזורים מימיו ושנותיו, הוא חיפש את המקומות הקשים להרחבת גבולות הקדושה, הוא נאבק בדרכים חיוביות ובעקשנות כדי להביא את אור התורה למרחבים חדשים, והכל בצניעות ובחן.

היו שנים בחו"ל שבמסגרת תפקידו הרבני, היה צריך לנדוד מישוב יהודי אחד למשנהו, ובמרחקים כדי להסדיר את חיי הדת הכשרות, הוא עבר את ייסורי שתי מלחמות העולם, ואשר ביניהם, גם גויס בשעתו לצבא, ושמר על צלמו היהודי זקנו ופיאותיו, הוא נרדף על צוואר בגלל דמותו וצביונו היהודי, אך הוא לא נכנע, באותה תקופה הי הלו משענת רוחנית האדמו"ר הזקן מסקווירא זצ"ל, אליו היה קשור באותה תקופה קשה,

רבי יעקב ישראל טברסקי האדמו"ר מסקוור זצ"ל

סיפורים רבי הוד הסתננו מפיו חליפות מאתה תקופה, אך הוא מיעט לשוחח על עצמו.

המנוח היה דמות מאירה, יגעה תמיד בתורה, ושאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, תמיד שקע מוחו וליבו בתורה בהלכה ובחסידות, אוזניו היו כרויות רק ללימוד, הרביץ תורה בחיפה, והשקיע מאמץ לכל דבר שבקדושה, זוכרני איך עשרות שנים היה נוסע יום-יום מאחוזה ל"הדר" החיפאי כדי לטבול במקווה טהרה, הוציא זמן רב לנסיעה זו, כמה טרח על אוכל עם "הכשר מהודר" שלא היה באזורו, שמירת השמיטה בחיפה, ובפרט בשכונתו הצריך מסירות נפש, הגה"ח היה קשור לאדמו"ר מרן ה"בית ישראל" זי"ע, הוא זכה שהאדמו"ר הפתיעו וביקרו לאחר שהיה חביב עליו.

האדמו"ר "הבית ישראל" מגור

דמויות כאלה הולכות מענו, הקרוצות מנחישות ופלדה להוביל הלאה את החיים והקיום היהודי, דמות קרובה לכל אמורי הדור, אף מרן ה"חזון איש" קירבו והמנוח עמד לימינו במקצועות התורה בם היה מומחה, והחזו"א סמך עליו, ת.נ.צ.ב.ה.