בס"ד   יט' אלול

חסדי ה'

בסוף פרשת 'כי תבוא', קורא משה לכל העם ואמר: "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעינכם... המסות הגדולות... האותות והמופתים הגדולים ההם", ואז מוסיף: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה."

נשאלת השאלה: וכי עם ישראל לא הכיר עד כה בניסי ה', והלא מסופר בתורה כי בני ישראל הודו לה' על הניסים ואף אמרו שירה?!

רש"י מסביר את הפסוק "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" כך: " להכיר את חסדי הקב"ה ולדבק בו". לפי רש"י לא התכוון משה לניסים הגדולים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף אלא לחסדי ה' המפורטים בהמשך - של 40 שנות הליכה במדבר.

נס הוא מאורע יוצא מן הכלל, מחוץ לגדרי הטבע. כאשר קורה נס הוא מעורר מטבעו התפעלות והתעוררות גדולה, לכן אין פלא שבני ישראל הכירו בניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ואף אמרו שירה. אלא שכאן דיבר משה על הניסים השוטפים של ארבעים שנות מדבר, כאשר הניסים נתפסו כבר כחלק ממציאות החיים הטבעית. "להכיר את חסדי הקב"ה".

ערב הכניסה לארץ הגיעו בני ישראל לדרגה כזו של אמונה והכרה בה' ש"ניתן להם לב לדעת" לראות את חסדי ה' היום יומיים ולא לקבלם כמובנים מאליהם. 'אבן הבוחן' לדרגה זו היא כאשר האדם מרגיש חסד יום יומי זה מה', ורוצה להחזיר חסד חזרה, קרי להדבק בה' ע"י קיום מצוותיו.

שנזכה לשבוע של חסדים גלויים!

מעובד מתוך "שולחן שבת",שיחות הרבי מליובאוויטש.