סימן ש"ו
הרהור כדיבור דמי דוקא במצוה ולא בעבירה
מכתביו של רבי יונה שטנצל
כתב בשו"ע (סע' ח) הרהור בעסקיו מותר. וכן פסק
הרמב"ם בהל' שבת (פכ"ד ה"א). והשאגת אריה (סי' ו) הקשה מדברי
הרמב"ם בהל' ברכות (פ"א ה"ז) דפסק, שכל הברכות כולן צריך להשמיע
לאזניו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזניו יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו.
והיינו דס"ל דהרהור כדיבור דמי, וא"כ מאותו טעם יהיה אסור גם להרהר
בעסקיו. ויש לתרץ דלעניין תפילה פוסק שהרהור כדיבור משום שמחשבה טובה הקב"ה
מצרפה למעשה, דבזה הוה מחשבה טובה וע"כ מחשבת תפילה או ק"ש נחשב לדיבור.
אבל לעניין הירהור חשבונות בשבת, אם נאמר שיהרהר הרי זה מחשבה רעה, וא"כ לא
מצרפינן מחשבה רעה זו למעשה, ואמרינן לא כדיבור דמי ומותר משום כן להרהר בשבת
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
