הקופסה הסודית הנעולה בביתו

מאז חתונתו של הגאון מסוסנוביץ רבי שלמה שטנצל זצ"ל, היתה מגירה אחת בשולחן שבביתו נעולה כל השנה. לאיש מבני ביתו, כולל הרבנית מריים ביילא וילדיו, לא היתה גישה למגירה הסודית. ילדיו הסקרנים יעקב יוסף, יונה, הירש לייב ונחום, ניסו להבין מה יש במגירה, אולם לא קיבלו מעולם את התשובה. רק לרבי שלמה היה המפתח שפתח את המגירה המסתורית.

לאחר חצות בלילה, הוא קיים את הלכות שלחן ערוך או"ח סימן א':" ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו וכו'", וקיים מידי לילה את תיקון חצות.

לאחר פטירתו ממחלה בגיל צעיר מאוד, ניגשו ילדיו בחרדת קודש למגירה הסגורה על מנת לראות מה הוסתר בתוכה. כאשר פתחו את התיבה, גילו ילדיו כי היה לו מנהג מיוחד אותו החל לאחר שכל בני הבית היו שקועים בשינה. היה ניגש למגירה הנעולה, ומוציא משם את הספר המיוחד של חשבון הנפש, והיה כותב כל מה שעבר עליו במשך כל היום ואת עוונותיו, והרבה פעמים היה מסיים: "השי"ת יכפר בעדי".

ר' שלמה כתב שגאונים וצדיקים כמו ה"חתם סופר" כתבו ספר זיכרון על כל מה שעבר עליהם מידי יום, והחיד"א ז"ל חיבר ספר מסע על חייו והוא קרא לספר הזה "מעגלי צדק", וע"כ התחיל לכתוב "חשבון הנפש". וכתבו בניו בהקדמה שיש להביא ראיה לזה ממסכת שבת דף י"ב שכתוב רבי נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו "אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי", הרי שרבי ישמעאל בן אלישע כתב בפנקס את עבירותיו.

נוסף לספר של חשבון הנפש, היה בקופסה גם פנקס מיוחד שנקרא פנקס המעשר. שם תיעד את המעשרות שהוא אמור לשלם. בעניין זה מספר אביו:" שהיו ימים שלא היה לו מה לאכול".

בניו מספרים כי הוא גם ערך חשבון הנפש, מלבד מה שכתב בפנקס, וכשהם דפקו על הדלת באותה שעה, הוא צעק "נו", פתח בחיפזון את הדלת, וסגרו מיד.