המעבר לישיבה והניתוק מבני משפחתו של הגאון מסוסנוביץ רבי שלמה שטנצל זצ"ל

עוד בהיותו ילד, למרות שובבותו הרבה, הצטיין שלמה בתפיסה מיוחדת, והתמדה שלא התאימה לילדים בגילו.

בהגיעו לגיל 11 הוא כבר לא התאים ללמוד עם בני גילו, ואביו שקלט שבנו חייב להתקדם, החליט לשלוח אותו ללמוד באמסטוב.

הפרידה של שלמה ממשפחתו היתה קשה. אימו פראדיל גיננדיל היתה קשורה בנפשו מצד אחד, אך מצד שני לא רצתה להפריע להתקדמותו ברוחניות ובתורה. למרות הקושי, נפרד שלמה מהוריו, ונסע עם העגלון לישיבה החשובה באמסטוב.

באותם ימים הדמות החשובה בישיבה היתה הגאון מאמסטוב, רבי אפרים צבי איינהורן, שהיה אב"ד ור"מ בישיבת אמסטוב, וניהל ביד רמה את הישיבה שבה התקבלו טובי התלמידים החסידיים בפולין. שלמה השתלב במהירות בישיבה, ונראה מהתלמידים המיוחדים עם דבקות מיוחדת בתפילתו, התמדתו העיקשת בלימוד ויראת השמים שלו.

הישיבה באמסטוב היתה מהישיבות הראשונות בפולין, אשר כל גדולי בית סוכוטשוב קיבלו בישיבה זו את חינוכם הראשון בלימוד. האבני נזר בדרך כלל שלח כל תלמיד שרצה ללמוד אצלו, ללמוד תחילה בישיבת אמסטוב. הישיבה נקראה בפי כל "אמת - טוב". הגאון מאמסטוב נסתלק בכ"ד בתמוז שנת תרס"א בהיותו בן מ"ז שנים.

סיפר הרה"ג ר' שלמה קאליש זצוק"ל, חתן של בעמ"ס חלקת יואב, מתח הלימודים באמסטוב היה גבוה מאוד, בחור שלא היה בקי בע"פ לכל הפחות באחד משלושת הספרים הנפוצים של הגרא"ל הכהן זצ"ל מסטריי: "קצות החושן" "אבני מלואים" ו"שב שמעתתא", לא היה נחשב כלל לבר-בי-רב, [או כלשונו של הגר"ש קאליש זצ"ל (חתן של ה"חלקת יואב ובן דוד של אשת המחבר) לא היה נחשב כלל בית מדרש בחור], כ"כ בתולדות הגר"ש קאליש זצ"ל, נדפס בסוף שו"ת חלקת יואב ח"ב. הראש ישיבה הרה"ג ר' אפרים צבי זצוק"ל הירצה את שיעורו לתלמידים בגפ"ת עם מפרשים, בכל יום ויום פעמיים, וכל שיעור נמשך כחמש-שש שעות ללא הפסקה, היגיעה בתורה של התלמידים היתה ממש עד כלות. השיעור הראשון התחיל בהשכמה, בחמש לפנות בוקר, ונמשך עד לשעה 10 לפני הצהרים, רק אז עמדנו להתפלל ורק אחרי התפלה סעדנו את הלב בפת שחרית.