רבי בן ציון ברוק  ברוק מישיבת בית יוסף ירושלים ת"ו

רשם תלמידו רבי שלמה שטנצל זצ"ל

דעת הרמב"ן על ספר "שמות" – כי הוא ספר השעבוד והגאולה, השעבוד היה בעבודה במצרים, והגאולה היתה לא בשחרורם ויציאתם ממצרים, אלא כפי שכתוב בסיום "שמות" בעת שרית דשכינה על המשכן. כלומר היות השכינה על ישראל.

הרי שחרות מתבטא לא משחרור מעול זרים, אלא גאולה פנימית מהיצר ודבקות בבורא עד כדי שריית השכינה. וכן שעבוד אינו בשעבוד החומרי אלא הרוחני, ולפיכך ספר "שמות" מסתיים לא בפר' יציאת מצרים אלא בשריית השכינה על המשכן.

קשין מזונותיו של האדם כקריעת ים-סוף. והגמ' מוסיפה קשין מזונותיו של האדם כפל מאשה יולדת. צ"ל הרי מזונות נראה בטבע שבא בדרך סיבה ומסובב, ואילו לידה נראה לעין כנס, וא"כ איך יתכן כפל. ועוד שהגמ' אומרת איך גדל תינוק במעי אמו והחום הגדול בו הוא שרוי וכו', הכל נסים ופליאות גדולות. התרוץ, כי המזונות באים בכל כך הרבה נסים גידול המזונות במשך כל הבריאה זרעין מגרעין וכו', וכן כחות האכילה של האדם הבליעה העיכול. עד שיש בזה נסים כפל. [הגמ' שם מביאה ראיה, מהמ שכתוב לגבי ילודה: בעצב תלדי בנים", ואילו לגבי מזונות כתוב בעצבון (עצבון מורה על רבוי והמשכיות, וכנראה שהבאר בגמ' שזה לפחות כפל, כי רבוי המשכיות הוא לפחות שנים, והוא יכול להיות יותר)].

הבריאה נבראה בשביל התורה, לפיכך היא מוכרחה להתכופף מפני התורה והמצוות, לפיכך רבי חנינא בן דוסא כשהלך לקבוץ כסף לפדיון שבוים גזר על הנחל שיבקע, והוא נבקע, אף שהנהר אמר לו כי הוא חייב לקיים את רצון בוראו – כלומר להמשיך בזרימה, ואילו אתה רחב"ד ספק מקיים המצוה.